banner

כמה שמות יש לחג השבועות?

פורסם 25.05.2017


לְכָל חַג יֵשׁ שֵׁם: כל חגי "שְׁלֹשֶׁת הָרְגָלִים" (חג הפסח, שבועות וסוכות) נקראים על שמה של אחת מן המצוות החשובות ביותר שיש לקיים בו אך הוא מזוהה גם עם שמות וכינויים נוספים. ריבוי השמות לכל חג במסורת מתבסס על שמות החגים כפי שהם מוזכרים במקרא, מצוותיו המיוחדות, מנהגיו האופיינים ומסורות שונות שהתפתחו בעדות ישראל במהלך הדורות. לחג השבועות סוכות שמותשמות המבטאים את מנהגיו המיוחדים וכינויים המסמלים את משמעותו העמוקה, לפניכם שמות החג:

א. חַג הַשָּׁבוּעוֹת: נקרא על שם שבעת השבועות של "סְפִירַת הָעוֹמֶר" המתחילים ממחרת חג ראשון של פסח, כנאמר בספר "דְבָרִים", ט"ז, ט': "שִׁבְעָה שָׁבֻעוֹת תִּסְפָּר לָךְ מֵהָחֵל חֶרְמֵשׁ בַּקָּמָה תָּחֵל לִסְפֹּר שִׁבְעָה שָׁבֻעוֹת. וְעָשִׂיתָ חַג שָׁבֻעוֹת לַה' אֱלֹהֶיךָ".

ב. חַג הַקָּצִיר: בסמוך לחג שבועות התחיל "קָצִיר הַחִטִּים" אותו הביאו "מִנְחָה" (מתנה) לקב"ה, כנאמר בספר "שְׁמוֹת", כ"ג, ט"ז: "וְחַג הַקָּצִיר בִּכּוּרֵי מַעֲשֶׂיךָ אֲשֶׁר תִּזְרַע בַּשָּׂדֶה", ובפרק ל"ד נאמר: "וְחַג שָׁבֻעֹת תַּעֲשֶׂה לְךָ, בִּכּוּרֵי קְצִיר חִטִּים".                                                          

ג. חַג הַבִּכּוּרִים: בחג השבועות הביאו לבית המקדש את קרבן "מִנְחָת הַבִּכּוּרִים", הנקרא גם "שְׁתֵּי הַלֶּחֶם" מהחיטה החדשה שמבכירה בעונה זו, כנאמר בספר "בַּמִּדְבָּר", כ"ח, כ"ו: "וּבְיוֹם הַבִּכּוּרִים בְּהַקְרִיבְכֶם מִנְחָה חֲדָשָׁה... בְּשָׁבֻעֹתֵיכֶם".

וְשַׂמְתָּ בַטֶּנֶא: בחג השבועות החלו החקלאים בהבאת הביכורים לבית המקדש, אשר נמשכה עד לְחַג הַחֲנוּכָּה, כנאמר בספר, "דְבָרִים", כ"ו: "וְהָיָה כִּי תָבוֹא אֶל הָאָרֶץ... וְלָקַחְתָּ מֵרֵאשִׁית כָּל פְּרִי הָאֲדָמָה... וְשַׂמְתָּ בַטֶּנֶא וְהָלַכְתָּ אֶל הַמָּקוֹם אֲשֶׁר יִבְחַר ה' אֱלֹהֶיךָ לְשַׁכֵּן שְׁמוֹ שָׁם... וְלָקַח הַכֹּהֵן הַטֶּנֶא  מִיָּדֶךָ וְהִנִּיחוֹ לִפְנֵי מִזְבַּח ה'".

ד. עֲצֶרֶת: הוא השם המקראי של חג השבועות וכך הוא נקרא גם בלשון חז"ל, כנאמר בַּמִּשְׁנָה, מַסֶּכֶת "רֹאשׁ הַשָּׁנָה, א': "הַקְרִיבוּ לְפָנַי שְׁתֵּי הַלֶּחֶם בַּעֲצֶרֶת...".

ה. חַג מַתָּן תּוֹרָה: הופעתו החד פעמית של הקדוש-ברוך-הוא בתולדות העם היהודי הייתה בחג השבועות. במעמד הר סיני קיבל עם ישראל את "עֲשֶׂרֶת הַדִּבְּרוֹת" אשר נחקקו על "לוּחוֹת הַבְּרִית" ובמסעות המדבר נשאו אותם בתוך "אֲרוֹן הַבְּרִית".  

ו. יוֹם הָקְהֶל: בחג השבועות הצטווה מֹשֶׁה רַבֵּינוּ להקהיל את כל העם למרגלות הר סיני, כדי לקבל את התורה בהתכנסות המבטאת את "אַחְדוּת עָם יִשְׂרָאֵל".

ז. יוֹם הַחֲמִישִּׁים: חג השבועות נקרא גם "יוֹם הַנוּ"ן" (בגימטריה) שהוא "הַשַּׁעַר הַחֲמִשִּׁים" והאחרון בסיום "49 הַשְּׁעַרִים" של ימי ספירת העומר. "יוֹם הַחֲמִישִּׁים" ניתן מהקדוש-ברוך-הוא "כְּמַתָּנָה" לאדם שטרח וספר במשך 49 יום. חז"ל נתנו לכל אחד מימי הספירה "שַּׁעַר" מיוחד משלו וקבעו כי 49 ימי הספירה הם קצה יכולתו של האדם. "יוֹם הַחֲמִישִּׁים" הוא מעבר להשגת האדם והוא שייך רק לקב"ה.

אֵיךְ לִזְכּוֹר אֶת כָּל שְׁמוֹת הַחַג?: שבעת שמות החג מופיעים בראשי תיבות המילים - "חֻקַּת שִׁבְעָה" בסדר זה: חֲמִישִּׁים, קָצִיר, תּוֹרָה, שָׁבוּעוֹת, בִּכּוּרִים, עֲצֶרֶת, הָקְהֶל.

שְׁמוֹת הַחַג בְּעֵדוֹת יִשְׂרָאֵל: במרוצת הדורות נוספו לְחַג הַשָּׁבוּעוֹת שמות המבטאים את מנהגי עדות ישראל. ביהדות פרס, אפגניסטן ובוכרה נקרא החג "מוּדָה (מוֹעֵד) גוּל" ופירושו "חַג הַשּׁוֹשַׁנִים". ביהדות כורדיסטן נקרא החג "אִדְתּ זִיאַרָא" ופירושו "עֲלִיָּה לָרֶגֶל". ביהדות תימן נקרא החג "לִילָּת אַלְקָּרִיַאה" על שם הלימוד התורה בליל החג. במנהג יהודי העיר חָאלֶּבּ בסוריה נאמרו מצוות התורה בתפילת "מוּסָף עָנְצָּרַה" ומכאן שמו של החג "עִיד אֶל עָנְצָּרַה". (רשימה חלקית)

(מתוך הספר "ימי החג")