"תִּקּוּן לֵיל שָׁבוּעוֹת" הוא אחד ממנהגי חג השבועות הבולטים ביותר ובו משתתפים גם יהודים רבים המגדירים עצמם חילונים. "הַתִּקּוּן" הוא לימוד לילי מיוחד הנמשך עד אור הבוקר, ובמרוצת השנים התווספו לו מסורות מרתקות בכל קהילות ישראל. "מִנְהָג הַתִּקּוּן" בליל החג מהווה הכנה רוחנית לקראת "מַתָּן הַתּוֹרָה" בבוקר החג, בכל שנה על האדם להכין את עצמו מחדש כאילו מקבל את התורה עכשיו. הקדוש-ברוך-הוא בחר לתת את התורה לבני האדם חרף התנגדותם של "מַלְאָכֵי הַשָּׁמַיִם", על פי רַבִּי מֹשֶׁה מִקוּרְבִּין ההסבר לכך פשוט ביותר: "מַלְאָכִים אֵינָם חֲסֵרִים לְבוֹרֵא עוֹלָם. הוּא זָקוּק לִיהוּדִים בְּרִיאִים וּשְׁלֵמִים שֶׁיּוּכְלוּ לְקַיֵּם אֶת רְצוֹנוֹ".

מִנְהָג עִם קַבָּלָה: המקור למנהג "הַתִּקּוּן" הוא בכתבי "תּוֹרַת הַקַּבָּלָה" מסוף המאה ה-13, ועם פרסומו של ספר "הַזֹּהַר" התפשט מנהג זה לכל קהילות ישראל. המקור לשם המנהג גם הוא ספר "הַזֹּהַר". פירושה של המילה "תִּקּוּן" מהשפה הַאָרַמִּית הוא "קִישּׁוּט". "הַתִּקּוּן" הוא מעין "טֶקֶס כְּלוּלוֹת" מרתק: לומדי התורה הם "הַשׁוּשׁבִּינִים", והלימוד הוא "קִישּׁוּט" לספר "הַתּוֹרָה" הנקרא בפי חז"ל "הַכַּלָּה". בלימוד הלילה מתקשטת "הַכַּלָּה" לקראת כניסתה "לַחוּפָּה" הנערכת בבוקר בשעת קריאת "עֲשֶׂרֶת הַדִּבְּרוֹת".

הַתִּקּוּן הַלֵּילִי וְהַפַּרְדֵּס הַיְּהוּדִי: על פי "תוֹרַת הַקַּבָּלָה" פירושה של המילה "פַּרְדֵּס" בראשי תיבות הוא: פְּשָׁט, רֶמֶז, דְרָשׁ, סוֹד. בעזרת שיטת "הַפַּרְדֵּ"ס" נביא ארבעה טעמים ללימוד בליל שבועות, ואלו הם:

לְפִי הַפְּשָׁט: בני ישראל האריכו בשינה ולא התעוררו בבוקר לקבל את התורה, מֹשֶׁה רַבֵּנוּ נאלץ להעיר אותם ואף להוציאם מבתיהם לקראת "מַעֲמָד מַתָּן תּוֹרָה", כנאמר בספר "שְׁמוֹת", ט"ז: "וַיוֹצִיא מֹשֶׁה אֵת הָעָם אֵל ה'". לימוד התורה בליל שבועות הוא "הַתִּקּוּן" למעשה זה, לכן אנו נשארים ערים בלילה כדי לקבל את התורה בזמן.

לְפִי הָרֶמֶז: כל אחד מחגי "שְּׁלֹשֶׁת הָרְגָלִים" כנגד אחד משלושת "אֲבוֹת הָאוּמָּה". חג השבועות הוא כנגד יִצְחַק אָבִינוּ המסמל במסורת את "מִידַּת הַגְּבוּרָה", ועל כן עלינו לְהִתְגַּבֵּר על תאוות השינה, להישאר ערים במשך כל הלילה וללמוד תורה.

לְפִי הַדְּרַשׁ: במתן התורה אמרו בני ישראל את הפסוק הידוע מספר "שְׁמוֹת", כ"ד: "כָּל אֲשֶׁר דִּבֶּר ה' נַעֲשֶׂה וְנִשְׁמָע". פסוק זה מתייחס רק לקבלת "הַתּוֹרָה שֶׁבִּכְתָב" שהיתה ברצון, לעומת קבלת "הַתּוֹרָה שֶׁבַּעַל פֶּה" שנעשתה בכפיה. לימוד "הַתּוֹרָה שֶׁבַּעַל פֶּה" בליל החג הוא "הַתִּקּוּן" להתנגדות לקבל את "הַתּוֹרָה שֶׁבַּעַל פֶּה".

לְפִי הַסּוֹד: על פי תורת הנסתר "הַכַּלָּה" מסמלת את "עַם יִשְׂרָאֵל", והלימוד בלילה מסמל את "הַתִּקּוּן". סדר לימודי הלילה כולל כל את 24 ספרי התנ"ך המסמלים את "קִישּׁוּט" הכלה ב-24 תכשיטים. לאחר קישוט "הַכַּלָּה" - נערך המפגש עם "הֶחָתָן" המסמל את "הַקָּדוֹשׁ-בָּרוּךְ-הוּא". בבוקר החג מתקיים "טֶקֶס הַחוּפָּה" המסמל את "מַעֲמָד מַתָּן תּוֹרָה". רגע השיא מתחת לחופה הוא קריאת "עֲשֶׂרֶת הַדִּבְּרוֹת" מספר התורה המסמלים את "תְּנָאֵי הַכְּתוּבָּה" שנמסרים לכלה שהיא עם ישראל.

לַיְלָה לָבָן: בסיום ארוחת החג המסורתית (עליה נרחיב בהמשך) ממהרים בני המשפחה לְ"תִּקּוּן לֵיל שָׁבוּעוֹת".   לומדי תיקון הלילה ובהם דתיים, מסורתים וחילונים מתכנסים בבתי הכנסת או במקומות אחרים בסביבות אחת עשרה בלילה למפגש מיוחד במינו. בנוסף ללימוד התורה מתפתח "דּוּ שִׂיחַ יְהוּדִי" מרגש בין דתיים לבין חילונים, ולמרות חילוקי הדעות, זו "אַחְדוּת יִשְׂרָאֵל" במיטבה. בחסות הלילה המציין את מתן התורה לעם ישראל, פורשת היהדות את כנפיה הרחבות ומאפשרת לכל יהודי לקבל את התורה לפי דרכו ותפיסת עולמו.

מִפְגָּשׁ יְהוּדִי פָּתוּחַ: בבתי הכנסת המרכזיים ברחבי הארץ ולאחרונה גם במתנסי"ם רבים, נערך "תִּקּוּן לֵיל שָׁבוּעוֹת" המשלב לימודי יהדות עם נושאי אקטואליה שונים. "לֵילוֹת עִיּוּן" מיוחדים אלו סוחפים קהל הולך וגדל מכל קצוות קשת האוכלוסייה, ובתי הכנסת השונים מתחרים זה בזה בהבאת רבנים ומרצים ידועי שם לשיעורים ולהרצאות המרתקות.

אוּנִיבֶרְסִיטָה לֵילִית: תכניות הלימודים ללילה זה מתפרסמות בעיתונים ובלוחות המודעות מספר שבועות לפני החג הכוללות בין השאר: הרצאות של אנשי אקדמיה בכירים מתחומי המשפט, הכלכלה, החברה, ושיעורים מפי רבנים ידועי שם בשלל תחומי היהדות. המשתתפים הרבים מתנסים בחוויית לימוד יוצאת דופן המשלבת "קֹדֶשׁ בְּחוֹל" ולהיפך, בבתי הכנסת מוגש כיבוד קל ושתייה על מנת לסייע ללומדים לשמור על ערנותם במשך הלילה. רבים נוהגים "לִנְדּוֹד" מבית כנסת אחד למשנהו על פי המרצים השונים והנושאים הקרובים ללבם, מומלץ לנסות!

הַתִּקּוּן וְהַתְּפִילָּה: במנהג מסורתי מענין זה, "מְחַבְּרִים" את תיקון הלילה לתפילת בוקר מוקדמת מיד עם "הַנֵּץ הַחַמָּה", תפילת זו נקראת במסורת "תְּפִילַּת וָתִיקִין". רבים ממשתתפי "הַתִּקּוּן" נשארים בבית הכנסת במשך כל הלילה, ומיד עם עלות השחר מתחילים בתפילת החג. הטעם למנהג זה הוא יצירת רצף בין הכנות האדם לְ"קַבָּלַת הַתּוֹרָה" בתיקון הלילה לבין "מַתָּן הַתּוֹרָה" בתפילת "שַׁחֲרִית" מוקדמת. בציבור הדתי נוהגים לטבול בְּ"מִקְוֶה טָהֳרָה" בסיום התיקון כדי לטהר גם את הגוף לפני תפילת "שַׁחֲרִית" של החג וקריאת "עֲשֶׂרֶת הַדִּבְּרוֹת".  

מֵהַתִּקּוּן לַכּוֹתֶל הַמַּעֲרָבִי: חג השבועות בקייץ שנת 1967 נחקק בזכרוני לכל חיי, בין עשרות אלפי אנשים נרגשים צעדתי עם הורי ז"ל לעבר "הַכּוֹתֶל הַמַּעֲרָבִי". היה זה לאחר שחרור ירושלים במלחמת "שֵׁשֶׁת הַיָּמִים" ומאז התפתחה מסורת ירושלמית נפלאה לחג השבועות. בתי הכנסת מכל רחבי עיר מתרוקנים מרוב משתתפי התיקון עוד לפני סיומו, ואלפי המתפללים נוהרים בסמטאות העיר העתיקה לעבר "הַכּוֹתֶל הַמַּעֲרָבִי". צעידה לילית זו, הנמשכת לעתים קילומטרים לא מעטים, "מְחַבֶּרֶת" גם את הגוף לחוויה הרוחנית של תפילת החג בשריד האחרון שנותר מבית המקדש- כמו במצוות "הָעֲלִיָּה לָרֶגֶל" הקדומה. ברחבת הכותל ההומה אדם תמצאו מנייני תפילה רבים, לאחר תפילות הבוקר רצוי להשלים את שעות השינה החסרות.

מִנְהָגֵי "סֵדֶר הַתִּקּוּן" בְּעֵדוֹת יִשְׂרָאֵל

מִנְהָג עַתִּיק יוֹמִין: מנהג "תִּקּוּן לֵיל שָׁבוּעוֹת" מוזכר בספר "הַזֹּהַר", כבר מתקופת רַבִּי שִׁמְעוֹן בָּר יוֹחַאי בשנת 120 לספירה לערך, אך רק אלה שלמדו את ספר "הַזֹּהַר" קיימו אותו. בהשראת "מְקוּבָּלֵי הָעִיר צְפַת" חודש המנהג במאה ה-16 וכיום הוא תופס מקום של קבע בכל קהילות ישראל והפך לאחד מסימניו המובהקים של חג השבועות.

מִמִּזְרָח לְמַעֲרָב: גדול מקובלי צפת "הָאֲרִ"י הַקָּדוֹשׁ" חיבר את "סֵדֶר הַתִּקּוּן" הנהוג כיום בקהילות הספרדיות וגם בקהילות האשכנזיות החסידיות נוהגים על פיו. "סֵדֶר הַתִּקּוּן" ברוב הקהילות האשכנזיות הליטאיות הוא קצר ותמציתי ועיקר הלימוד מבוסס על נושאים הלכתיים ממקורות שונים לפי בחירת רב הקהילה. במנהג "חֲסִידוּת חַבָּ"ד" פותחים את הלימוד בברכה מיוחדת זו: "שֶׁנִּזְכֶּה לְקַבֵּל אֶת הַתּוֹרָה בְּשִׂמְחָה וּבִפְנִימִיּוֹת".

תִּקּוּן דָּתִי לְאוּמִּי: בציונות הדתית משלבים במהלך "סֵדֶר הַתִּקּוּן" נושאי אקטואליה מסדר היום הלאומי. יש הנוהגים ללמוד "בְּחַבְרוּתָּא" (בזוגות) כמקובל בישיבות ויש המקיימים "תִּקּוּן פְּרָטִי" במתכונת של "חוּגֵי בַּיִת". רבים לומדים "מַסֶּכֶת בִּכּוּרִים" הדנה בהלכות החג ובנושאים חקלאים: "הֲבָאַת הַבִּכּוּרִים", "תְּנוּבַת הַשָּׂדֶה", ועוד.

תִּקּוּן לֵיל שָׁבוּעוֹת לְנָשִׁים

מָה יְתַקְּנוּ אִם לֹא חָטְאוּ?: נשים פטורות ממנהג "הַתִּקּוּן" מפני שלא לא נרדמו כמו הגברים, ומאחר שלא קילקלו אינן חייבות "לְתַקֵּן". יחד עם זאת, אין איסור הלכתי המונע מנשים ללמוד תורה בליל החג למעט "סֵדֶר הַתִּקּוּן" עצמו. בשנים האחרונות יותר ויותר נשים משתתפות בשיעורי תורה ובהרצאות במסגרת התיקון, ובקהילות אחדות מתארגנות קבוצות לימוד לנשים בלבד.

תַּכְשִׁיטֵי הַכַּלָּה: לאישה מקום מרכזי בתיקון שהוא מעין "טֶקֶס כְּלוּלוֹת". פירושה של המילה "תִּקּוּן" הוא "קִישּׁוּט" לתורה הנקראת "כַּלָּה". איך ניתן לערוך "חוּפָּה" ללא נוכחות "הַכַּלָּה"? בספר "הַזֹּהַר", נאמר כך: "נָבוֹא לְתַקֵּן תַּכְשִׁיטֵי כַּלָּה, לְמַעַן תִּמָּצֵא מָחָר בְּתַּכְשִׁיטֵיהַ וּמְתוּקֶּנֶת לַמֶּלֶךְ כָּרָאוּי".

הָאִשָּׁה קוֹבַעַת: על מקומן הנכבד של הנשים "בְּמַעֲמָד מַתָּן תּוֹרָה" נלמד ממדרש זה. בספר "שְׁמוֹת", י"ט, נאמר: "כֹּה תֹּאמַר לְבֵית יַעֲקֹב וְתַגִּיד לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל", כך הסבירו חז"ל את פסוק זה: "כֹּה תֹּאמַר לְבֵית יַעֲקֹב - אֵלּוּ הַנָּשִׁים, וְתַגִּיד לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל - אֵלּוּ הָאֲנָשִׁים". במדרש מפתיע זה נאמר: "עָמְדוּ יִשְׂרָאֵל עֲרוּכִין, הָאֲנָשִׁים לְבַד וְהַנָּשִׁים לְבַד. אָמַר לוֹ הַקָּבָּ"ה לְמֹשֶׁה: לְךָ אֱמוֹר לָהֶם לִבְנוֹת יִשְׂרָאֵל אִם רוֹצוֹת הֵן לְקַבֵּל אֶת הַתּוֹרָה. וְלָמָּה שָׁאֲלוּ לַנָּשִׁים? לְפִי שֶׁדַּרְכָּן שֶׁל אֲנָשִׁים הוֹלְכִין אַחֲרֵי דַּעְתָּן שֶׁל נָשִׁים".

חוֹמֶר לְמַחְשָׁבָה: עיקר מנהג "תִּקּוּן לֵיל שָׁבוּעוֹת" הוא עצם לימוד התורה והנחלתה לכל יהודי לפי דרכו והבנתו. "הַקּוֹל הַנִּצְחִי" המהדהד מאז מעמד מתן התורה ראוי להאזנה מחודשת, כנאמר: "וְכֵיצַד הַקּוֹל יוֹצֵא אֵצֶל כָּל יִשְׂרָאֵל? כָּל אֶחָד וְאֶחָד לְפִי כֹּחוֹ: הַזְּקֵנִים לְפִי כּוֹחָן, הַבַּחוּרִים לְפִי כּוֹחָן וְהַנָּשִׁים לְפִי כּוֹחָן". התורה איננה נחלתו של מגזר זה או אחר בחברה הישראלית - היא שייכת לכל יהודי, חילוני ודתי כאחד.

(מתוך ספר "ימי החג")