banner

מָה זֶה "אִסְרוּ חַג"?

פורסם 31.05.2017


הַיּוֹם שֶׁאַחֲרֵי: יום החול שאחרי כל אחד מחגי "שְׁלֹשֶׁת הָרְגָלִים" נקרא במסורת היהודית "אִסְרוּ חַג", והוא חל בתאריכים אלו: ז' בְּסִיוָן לאחר חג השבועות (היום), כ"ב בְּנִיסָן לאחר החג האחרון של פסח, כ"ג בְּתִשְׁרֵי לאחר שמחת תורה (המסיים את חג הסוכות). המקור ליום חגיגי זה  הוא מתקופת בית המקדש: עולי רגל הרבים נשארו לחגוג בעיר יום נוסף, לטייל, ולרכוש מוצרים שונים בשווקים הססגוניים של ירושלים. לזכרו של יום מיוחד ועממי זה, מציינים במסורת את "אִסְרוּ חַג" כיום חגיגי לדורות.

מָקוֹר הַשֵּׁם וּפֵרוּשׁוֹ: ביטוי זה מופיע בספר "תְּהִילִּים", קי"ח, בפסוק כ"ז: "אִסְרוּ חַג בַּעֲבוֹתִים עַד קַרְנוֹת הַמִּזְבֵּחַ". פירושו של הפסוק מפתיע ומעניין: "קִּישְּׁרוּ אֶת קָרְבָּן הַחַג בְּשַׁלְשְׁלָאוֹת סָמוּךְ לְפִנּוֹת הַמִּזְבֵּחַ, כְּדֵי שֶׁיִּהְיֶה מוּכָן לְצוֹרֵךְ הַקָּזָת דָמוֹ".

בְּנוֹ שֶׁל הַמּוֹעֵד: כך פירשו חז"ל פסוק זה: "כָּל הָעוֹשֶׂה אִסּוּר (תּוֹסֶפֶת) לַחַג בַּמַּאֲכָל וּשְׁתִיָּה, מַעֲלֶה עָלָיו הַכָּתוּב כְּאִלּוּ בָּנָה מִזְבֵּחַ וְהִקְרִיב עָלָיו קָרְבָּן". יום "אִסְרוּ חַג" נקרא גם "בְּרִיָּה דְמוֹעֵדַא" ובתרגום מארמית "בְּנוֹ שֶׁל הַמּוֹעֵד". (תַּלְמוּד "יְרוּשַׁלְמִי")

מַדּוּעַ קָשְׁרוּ אֶת הַקָּרְבָּן?: עולי הרגל הרבים עמדו בשער בית המקדש, אך לא הורשו להתקרב אל "הַמִּזְבֵּחַ" ולכן נאלצו לתת את "קָרְבָּן הַחַג" לכוהנים מבלי לראות את העלאת קורבנם. היו שביקשו מהכוהנים לקשור את הַכֶּבֶשׂ (הקרבן) בחבל כדי שלא יברח. אחרים לא הסתפקו בכך וביקשו להוסיף לטקס ממד סמלי כאילו הם עולים לקרבן, ולכן ביקשו מהכוהנים שיקשרו את הַכֶּבֶשׂ אֵל גּוּפָם בחבל ארוך כדי להיות מחוברים אליו כשהוא מועלה על המזבח, ומכאן "אִסְרוּ (קִשְּׁרוּ) חַג (קָרְבָּן)".

אַחֲרֵי הַחַגִים: צמד מילים אלו הפכו לְ"מַּטְבֵּעַ לָשׁוֹן" נפוץ גם בקרב הציבור החילוני. "אִסְרוּ חַג" אינו יום מעבר סתמי "מִקֹּדֶשׁ לְחוֹל", משמעותו הדתית היא "לִמְשׁוֹך" את קדושת ימי החג לימי החול הבאים אחריו. ביום זה נהוג לערוך סעודה מיוחדת לזכר הקרבנות שאכלו עולי הרגל גם ביום שלמחרת החג, כנאמר בהלכה זו:

יוֹם לְלֹא תַּעֲנִית: "נוֹהֲגִין לְהַרְבּוֹת קְצָת בַּאֲכִילָה וּשְׁתִיָּה בְּיּוֹם שֶׁלְּאַחַר הֶחָג בְּכָל שָׁלֹשׁ רְגָלִים, וְהוּא אִסְרוּ חָג. וְנוֹהֲגִין שֶׁאֵין מִתְעַנִּין בּוֹ, אֲפִלּוּ חָתָן וְכַלָּה בְּיוֹם חֻפָּתָן, וְלֹא יָארְצֵייט-יוֹם זִכָּרוֹן לְהוֹרָיו".

יוֹם בְּחִירוֹת וְיוֹם שִׂמְחָה: בקהילות אשכנז "אִסְרוּ חַג" הוא מעין חג דמוקרטי ובו מתקיימות בחירות לתפקיד "גַּבָּאֵי בֵּית הַכְּנֶסֶת" ולמשרות דתיות אחרות. מנהגי השמחה ביום "אִסְרוּ חַג" משתלבים עם "הַהַקָּפוֹת הַשְּׁנִיּוֹת" במוצאי שמחת תורה, ועם חגיגות "הַמִימּוּנָה" למחרת שביעי של פסח. על השמחה למחרת חג השבועות נאמר כך: "בְּאִסְרוּ חַג שֶׁלְּאַחַר חַג הַשָּׁבוּעוֹת, גַּם מִצַּד הַדִּין אָסוּר לְהִתְעַנּוֹת בּוֹ".

(מתוך ספר "ימי החג")