banner

הַתְּפִילָּה הַיְהוּדִית - איך, מה, מי ומדוע?

פורסם 04.06.2017


לָמָּה לְהִתְפַּלֵּל?: במרכזם של "יְמֵי הַחוֹל" עומדות תפילות רבות אשר תופסות חלק נכבד מסדר יומו של היהודי "שׁוֹמֵר הַמִּצְווֹת". אציג לפניכם היבטים שונים של "הַתְּפִילָּה הַיְּהוּדִית", חלקם ידועים יותר ואחרים ידועים פחות. "הַתְּפִילָּה הַיְּהוּדִית" מבטאת את רצון האדם להתקרב אל בוראו באופן ישיר וללא מתווכים באמצעות טקסטים דתיים. יש הרואים בתפילה הזדמנות ראויה לבקשות אישיות, האם הם מחטיאים את כוונתה האמיתית? האם היא מבטיחה מענה לציפיות האדם? האם מטרתה להלל את הבורא? "הַתְּפִילָּה הַיְּהוּדִית" שייכת כמובן לכל יהודי, וקיום כל המצוות איננו תנאי מקדים לתפילתם ולא פוגם באיכותה. "הַשְּׁלָ"ה הַקָּדוֹשׁ" קבע כלל אחד לכל יהודי ללא קשר להשקפת עולמו: "תְּפִילָּה בְּלִי כַּוָּנָה כְּגוּף בְּלִי נְשָׁמָה".

תְּפִילַּת הָאָדָם לְבוֹרְאוֹ: גדולי ישראל לאורך הדורות שמו דגשים שונים על תפקידה של התפילה בחיינו. האם הקדוש-ברוך-הוא אינו מודע לרצונותיו של האדם? האם ביחסי הגומלין aבין האדם לבין אביו שבשמים יש מקום כלל לבקשות אישיות? רַבִּי שְׁלֹמֹה אֶבֶן גְּבִירוֹל מעלה את שאלת עצם "הָרְשׁוּת לְהִתְפַּלֵּל", כיצד יכול האדם באפסותו לבקש דבר ממלך מלכי המלכים בכבודו ובעצמו? האם ראוי להטריד את בורא עולם בבעיות אישיות שאינן עומדות "בְּרוּמוֹ שֶׁל עוֹלָם"?

שֶׁבַח מוּגְזָם: האם על האדם להרבות בדברי שבח והלל בתפילתו לבורא עולם? בַּגְּמָרָא, מַסֶּכֶת "מְגִלָּה", מגנים חז"ל תופעה פסולה זו בכל תוקף ומזהירים את האדם להמנע מכך: "הַמְסַפֵּר בְּשִׁבְחוֹ שֶׁל הַקָּדוֹשׁ- בָּרוּךְ- הוּא יוֹתֵר מִדַּאי, נֶעֱקָר מִן הָעוֹלָם".

חֲנוּפָּה מְיוּתֶּרֶת: בַּגְּמָרָא, מַסֶּכֶת "בְּרָכוֹת", מסופר על "שָׁלִיחַ צִיבּוּר" שהפליג בדברי שבח לקב"ה בעת תפילתו: "הָאֵל הַגָּדוֹל, הַגִּבּוֹר וְהַנּוֹרָא, וְהָאַדִּיר וְהָאַמִּיץ, וְהָעִזּוּז, וְהָאֲמִיתִּי, וְהָרָאוּי וְהֶחָזָק, וְהַוַּדַּאי וְהַנִּכְבָּד". המתין לו רַבִּי חֲנִינָא עד שסיים ואמר: "סִיַּמְתָּ לוֹמַר אֶת כָּל שְׁבָחָיו שֶׁל אֲדוֹנְךָ?", והוסיף משל עוקצני: "מָשָׁל לְמֶלֶךְ שֶׁהָיוּ מְשַׁבְּחִין אוֹתוֹ בְּאֶלֶף אֲלָפִים דִּינְרֵי כֶּסֶף, וְהָיוּ לוֹ אֶלֶף אֲלָפִים דִּינְרֵי זָהָב - וַהֲלֹא גְּנַאי הוּא לוֹ".

תְּפִילָּה כְּשֵׁרָה אוֹ פְּסוּלָה?: האם המתפלל מאמין כי יחול שִׁינּוּי ברצון האל כתוצאה מתפילתו? הָרַמְבַּ"ם, רַבִּי מֹשֶׁה בֵּן מַיְמוֹן אומר שמטרת התפילה אינה לשנות את רצון הבורא, והיא אינה אלא "אֶמְצָעִי חִינּוּכִי" הנועד לטעת תחושת יראה ותלות בתודעת המאמין. הָרַמְבַּ"ן, רַבִּי מֹשֶׁה בֵּן נַחְמָן אומר כי מתפלל הרוצה לשעבד את רצון האל לרצונותיו "תְּפִילָּתוֹ פְּסוּלָה". רק מתפלל המודע לכך שאין בכוח תפילתו לשנות דבר ברצון האל "תְּפִילָּתוֹ כְּשֵׁרָה". הָרַב יְהוּדָה הַכֹּהֵן קוּק, סובר שכוונת התפילה אינה "לְהַשְׁפִּיעַ" על רצון קב"ה, אלא לשפר את "מִדּוֹת הָאָדָם".

פֶּסֶק זְמַן: אדם מאמין מכיר היטב את הטקסטים בתפילה, הַרִיהָ"ל, רַבִּי יְהוּדָה הַלֵּוִי סבור כי התפילה משמשת "לַהֲפוּגָה רוּחָנִית" יותר משהיא מתכוונת להשיג תועלת ממשית. הָרַב יוֹסֵף דֹּב סוֹלוֹבֵייצִ'יק מסביר כי עצם התפילה לבורא הכרחית "מִבְּחִינָה רִגְשִׁית" לאדם הדתי.

כּוֹחָהּ שֶׁל תְּפִילָּה: דעתו של הַרָמְּחָ"ל, רַבִּי מֹשֶׁה חַיִּים לוּצָאטוֹ חריגה ומפיחה תקווה למתפלל חילוני, מסורתי ודתי כאחד. לדבריו, התפילה היא ביטוי לבטחונו המלא של האדם שבקשותיו אכן יתמלאו על ידי בוראו. משמעות הדברים, תפילתו של אדם אשר באה מתודעה זו, ובלשונו "בְּגוּפָנִיּוֹת וּבֶחָמְרִיּוּת" -  יכולה לחולל שינוי במציאות חייו העגומה של אדם מאמין.

מִצְוַת הַתְּפִילָּה: לדעתו של הפילוסוף והמדען פְּרוֹפֶסוֹר יְשַׁעְיָהוּ לֵיבּוֹבִיץ, מטרת התפילה היא "עֲבוֹדַת הָאֵל וְאֵין בִּלְּתָה" כמו בכל שאר המצוות. מחויבותו של האדם לנוסח התפילה נובעת מבטחונו בחכמים שחיברו את התפילה ומצאו כי זו הדרך הראויה "לְקַיֵּם אֵת מִצְוַת הַתְּפִילָּה".

מַּרְאָה אִישִׁית: התפילה מעניקה לאדם הזדמנות יומיומית להתבונן במעשיו דרך מבטו הבוחן של בוראו ולתקן את מידותיו. שאלת "פִּינַּת הַבַּקָּשׁוֹת" בתפילה נתונה לשיקולכם.

טִיפִּים לַ"מִּתְפַּלֵּל הַחִילּוֹנִי"

הַתְּפִילָּה בְּבֵית הַכְּנֶסֶת: חווית הביקור בבית הכנסת לאלו שאינם מורגלים בכך כרוכה בחששות מובנים. זמן הגעתכם לבית הכנסת אֵינוֹ בהכרח בתחילת התפילה, הסירו כל דאגה מלבכם, גם מתפללים קבועים מאחרים להגיע תפילה.

מָה עוֹשִׂים?: עליכם לזהות מהו "שְׁלַב הַתְּפִילָּה" בסידור שבידכם ושוב אין צורך להיכנס ללחץ, בבתי הכנסת תמצאו מתפללים מסבירי פנים שיעזרו לכם לזהות את העמוד הנכון בסידור שבידכם. במהלך התפילה תיתקלו במצבים שונים: ציבור המתפללים יושב, עומד, משתחווה, מתפלל בקול רם, בלחש, עם החזן, ועוד. "טִיפּ רִאשׁוֹן" - יש לנהוג כמו כולם!

הוֹפָעָה נֵאוֹתָה: ראוי ללבוש בגדים נקיים לכבודה של כל תפילה ואין להתפלל בצורה מרושלת. לכבודן של תפילות ימי החול אין צורך ללבוש בגדים חגיגיים כמו בתפילות השבת והחג, אך יש לשפר את ההופעה לפני הכניסה לבית הכנסת או לפני תחילת התפילה ביחידות.

אֵיפֹה לָשֶׁבֶת בְּבֵית הַכְּנֶסֶת?: ברוב בתי הכנסת ישנם "מְקוֹמוֹת יְשִׁיבָה שְׁמוּרִים" למתפללים הקבועים, אך מקומות ישיבה רבים הם על בסיס "מָקוֹם פָּנוּי". המתינו בפתח בית הכנסת לבואו של "גַּבַּאי בֵּית הַכְּנֶסֶת" או מתפלל אחר שיוביל אתכם במאור פנים למקום ישיבתכם.

כִּי בֵיתִי בֵּית תְפִילָּה יִקָּרֵא לְכָל הָעַמִּים: משמעותו של פסוק זה מספר "יְשַׁעַיָהוּ", נ"ו, היא כי "בֵּית הַמִּקְדָּשׁ" הוא מעין "בֵּית כְּנֶסֶת אוּנִיבֶרְסָלִי" המיועד גם לאנשים שאינם יהודים, לא כל שכן לכל יהודי. בית הכנסת הוא "בַּיִת פָּתוּחַ" ולכן יש לקבל כל יהודי בזרועות פתוחות וכמובן שאין "לִבְדּוֹק בְּצִיצִיּוֹתָיו" של מתפלל זה או אחר.

עַם יִשְׂרָאֵל: בין באי בית הכנסת תמצאו חרדים, דתיים, מסורתיים וחילונים, וניתן להבחין ביניהם על פי סגנון הלבוש, סוג הכיפה אותה הם חובשים וכדומה. אֵין צורך להעמיק בכך, השאירו את "הַדֵּעוֹת הַקְּדוּמוֹת" מחוץ לכתלי בית הכנסת.

מַהוּ "מִנְיָן תְפִילָּה"?: חז"ל קבעו כלל זה: "שֶׁאֵין דָּבָר שֶׁבִּקְדוּשָּׁה בְּפָחוֹת מִמִּנְיָן", והוסיפו גם תנאים לקיום "מִנְיָן תְפִילָּה" ואלו הם: עליו להיערך בחדר או במקום אחד שבו נמצאים לפחות עֲשָׂרָה מִתְפַּלְּלִים אשר גילם הוא מעל "גִּיל בָּר מִצְוָה". תפילות חשובות רבות ובהן: "קַדִּישׁ", "קְדוּשָּׁה", "קְרִיאַת הַתּוֹרָה", "בִּרְכַּת כֹּהֲנִים" ניתן לומר רק "בִּתְפִילָּה בְּצִיבּוּר (בְּמִנְיָן)". נזכיר את דברי הַמַּגִּיד מִמֶזְרִיטְשׁ הראויים לעיון מעמיק: "תִּשְׁעָה גְדוֹלֵי יִשְׂרָאֵל - אֵינָם יְכוֹלִים לוֹמַר 'קַדִּישׁ' וּ'קְדוּשָּׁה', וְאִלּוּ עַל עֲשָׂרָה יוֹשְׁבַי קְרָנוֹת שׁוֹרָה הַשְּׁכִינָה".

תְּפִילַּת הַיָּחִיד: התפילה ביחידות נקראת במסורת "תְּפִילַּת הַיָּחִיד" וניתן לקיימה בכל מקום ראוי למעט חדרי שירותים ושינה וכדומה, אך לא אומרים בה את חלקי התפילה הנזכרים לעיל. בספר "דְבָרִים", פרשת "וָאֶתְחַנַן", מוזכרת תפילתו הידועה של מֹשֶׁה רַבֵּנוּ לקדוש-ברוך-הוא כי יוּתַּר לו להיכנס לארץ ישראל וממנה למדו חז"ל כי גם "תְּפִילַּת הַיָּחִיד" בעלת איכויות וסגולות מיוחדות משלה: "תְּפִלַּת הָאָדָם בְּתַחֲנוּנִים עַל עַצְמוֹ מִתְקַבֶּלֶת יוֹתֵר מִתְּפִילַּת הָרַבִּים". המסורת היהודית מקבלת בברכה כל תפילה היוצאת מהלב, אפילו תפילה בחיק הטבע:

"לְעִתִּים תְּכוּפוֹת, צֵא לַשָּׂדֶה לְהִתְפַּלֵּל. כָּל הָעֲשָׂבִים יִצְטָרְפוּ אֵלֶיךָ. שִׁירָתָּם תַּחְדֹּר לִתְפִלָּתְךָ וְתִתֵּן לְךָ כֹּחַ לָשִׁיר שִׁיר תְּהִילָּה לֶאֱלֹהִים". (רַבִּי נַחְמָן מִבְּרֶסְלַב)

סִידוּרֵי הַתְּפִילָּה וְ"הַמִּתְפַּלֵּל הַחִילּוֹנִי"

סִידוּר הַתְּפִילָּה הַיְהוּדִי: הספר היהודי הנקרא ביותר הוא "סֵפֶר הַתַּנַ"ךְ", ומיד אחריו "סִידוּר הַתְּפִילָּה" העומד במרכז סדר יומם של יהודים רבים. חורבנו של בית המקדש השני בשנת 70 לספירה הותיר "חָלָל רוּחָנִי" בעולם היהודי, והתפילות תוקנו לזכר סדר הקרבת קרבנות במקדש.  מלאכת גיבושו של "סִידוּר הַתְּפִילָּה" נמשכה למעלה מאלפיים שנה ובו ציטוטים: מִ"סֵּפֶר הַתּוֹרָה", מזמורים רבים מִ"סֵּפֶר תְּהִילִּים", מובאות מִ"סִּדְּרֵי הַמִּשְׁנָה", בקשות של "חַכְמֵי יִשְׂרָאֵל" לאורך הדורות, ועוד.

נוּסָחֵי הַתְּפִילָּה: סידורי התפילה הראשונים הודפסו באיטליה בסוף המאה ה- 15 על פי "נוּסַח אַשְׁכְּנַז", ומאז ועד היום עברו שינויי נוסח רבים. נוסח התפילות כיום משתנה בהתאם לעדות ישראל והבולטים בהם: "מִזְרָחִי- נוּסַח עֲדוֹת הַמִּזְרָח" ולו נוסחי משנה רבים, "אַשְׁכְּנַזִי" וגם לו נוסחי משנה, נוסח "סְפַרְד" שבניגוד למקובל לחשוב הוא "נוּסַח אַשְׁכְּנַזִּי- חֲסִידִי", "נוּסַח הָאֲרִ"י הַקָּדוֹשׁ", "נוּסַח הָגְרַ"א- הַגָּאוֹן מִוִּילְנָה", "נוּסַח יְרוּשַׁלְמִי", ועוד נוסחי משנה רבים.

מִתְפַּלֵּל לְדוּגְמָא: לבתי הכנסת מגיעים יהודים חילונים המבקשים גם הם לקחת חלק בתפילות, וטוב שכך. בקהילות רבות מקפידים להתפלל רק לפי נוסח המקום ואין בכך כל רע, הבעיה היא שתפילה "בְּנוּסַח אַחֵר" כמעט ואינה באה בחשבון מבחינתם. דווקא "הַמִּתְפַּלֵּל הַחִילּוֹנִי" יכול לשמש דוגמא לכולם, הוא אינו מדקדק בנוסח זה או אחר, ומבחינתו עֶצֶם הַתְּפִילָּה הוא העניין החשוב באמת והצדק עימו. במסורת היהודית, התפילה האמיתית היא "תְּפִילַּה הַבָּאָה מֵהַלֵּב" שאינה תלויה בנוסח או במנהג זה או אחר. לפי הערכות שונות, במחצית מבתי הכנסת בישראל מתפללים בנוסח עדות המזרח, בשליש מתפללים בנוסח עדות אשכנז ובשאר בנוסחים אחרים.

סִידוּר לְכָל עֵת: בבתי הכנסת תמצאו "סִידּוּרֵי תְּפִילָּה" בנוסחים ובסוגים שונים, ובכל סידור מופיע "נוּסַח הַתְּפִילָּה" על הכריכה. ישנם סידורי תפילה הכוללים את כל תפילות ימי החול, השבת, החגים, קריאות התורה וגם ברכות ותפילות מיוחדות אחרות. סידורים אחרים כוללים רק תפילות מסוימות, למשל תפילות "מִנְחָה" וְ"עַרְבִית". לכל אחד מֵ"חַגֵי יִשְׂרָאֵל" סידור תפילה ייעודי הנקרא "מַחְזוֹר תְּפִילָּה". יש הרוכשים "סֶט מַחְזוֹרִים" הכולל חמישה סידורים: פֶּסַח, שָׁבוּעוֹת, סוּכּוֹת, רֹאשׁ הַשָּׁנָה וְיוֹם הַכִּפּוּרִים. כל אדם מתפלל לפי נוסח אבותיו, אך ניתן להסתדר עם כל סידור ולהשתלב בנוסח בית הכנסת בו אתם מתפללים.

הַאִם מוּתָּר לְהִתְפַּלֵּל לְלֹא סִדּוּר?: הדרך המקובלת היא קריאה מתוך "סִדּוּר הַתְּפִילָּה" אך ניתן לומר "תְּפִילָּה בַּלֵּב" ולספוג מעט ממסורת ישראל. מתפללים קבועים יודעים את כל התפילה או רובה בעל פה ולכן אינם נזקקים לסידור. "בִּתְקוּפַת הַמִּשְׁנָה וְהַתַּלְמוּד" נהגו לומר את כל התפילה בעל פה מפני שראו בה חלק "מֵהַתּוֹרָה שֶׁבַּעַל פֶּה" אשר אינה נאמרת מתוך "הַכְּתָב". בימינו נוהגים "לְקַדֵּשׁ" את התפילה על ידי קריאתה מהסידור, ואלה האומרים את התפילה בעל פה חייבים להקפיד על כל מילה ומילה.

הֶעָרָה חֲשׁוּבָה: כדאי לזכור כי "הַמַּדְרִיךְ הַיְּהוּדִי לַמִּשְׁתַּמֵּשׁ הַחִילּוֹנִי" אינו מהווה "תַּחֲלִיף" לסידורים אלא "כְּלִי עֵזֶר" בעזרתו תוכלו לעקוב אחרי "סֵדֶר הַתְּפִילּוֹת".

קְרִיאָה נְכוֹנָה מִסִּידּוּר הַתְּפִילָּה

שְׂפַת הַתְּפִילָּה: לתשומת ליבכם, קריאה מתוך "סִדּוּר הַתְּפִילָּה" אינה דומה כלל ועיקר לקריאה מתוך "סֵפֶר רָגִיל". דפדוף מהיר בין דפי "סִדּוּר הַתְּפִילָּה" מגלה מיד כי טקסטים רבים אינם כתובים בשפה העברית המוכרת לנו וחלקם כתובים בשפה הַאֲרַמִּית. בקטעי התפילה השונים ציטוטים רבים מכתבי הקודש החשובים ביהדות הכתובים בלשון עתיקה שאינה בשימוש יומיומי . מסיבה זו "שְׂפַת הַתְּפִילָּה" אינה נהירה לחלוטין גם לחלק מהמתפללים הבקיאים בסדר תפילות.

הַגּוֹפָן (הַפוֹנְט) וְהַגּוֹדֵל: הטקסטים בסידור התפילה כתובים באותיות מסוגים שונים ובגדלים רבים שאינם מעידים בהכרח על חשיבותם. "הַמִּתְפַּלֵּל הַמַּתְחִיל" מתמודד עם מילים מקראיות שפירושם אינו מוכר לו כלל, וחלקן אף כתובות "בִּכְתִיב חָסֵר". בסדר התפילה מופיעים קטעים עליהם יש לדלג או להוסיף קטעים אחרים בהתאם למועדי ישראל. פרקי תפילה אחדים נאמרים רק על ידי החזן ואחרים על ידי ציבור המתפללים, הוסיפו את החיפוש אחרי "פֶּרֶק הַתְּפִילָּה" הנכון ולפניכם מורכבת.

הֲבָנַת הַנִּקְרָא: הקריאה בסידור אינה דקלום, על כן יש לקרוא כל מילה, להבין את משמעותה ולבטאה במדוייק כדי לא לשבש לחלוטין את  פירושה. לדוגמא, בתפילה כתוב כך: "וַיִּירְאוּ הָעָם אֶת ה'" מלשון "פָּחַד וְיִרְאָה" מפניו של הקדוש- ברוך- הוא אך רבים קוראים כך: "וַיִרְאוּ הָעָם אֶת ה'" מלשון "רְאִיָּה" ממשית בעין את הקדוש - ברוך - הוא שכמובן אינה אפשרית כלל. דוגמא זו הנה אחת מיני רבות, ומתפללים רבים ובהם גם דתיים אינם מקפידים על קריאה נכונה, וחבל.

טָעוּיּוֹת מַרְגִּיזוֹת: לצערי גם "שְּׁלִיחֵי צִיבּוּר" טועים לא אחת בהקראת נוסח התפילה וראוי להעמידם על טעותם, יש לעשות זאת אחרי התפילה ולא במהלכה כמובן.

מִפֶּה לָאוֹזֶן: הדרך הראויה להתפלל היא לבטא כל מילה בַּפֶּה, ולא להסתפק רק בקריאה במחשבה או בקריאת העיניים. על כן, יש להשמיע את המילים לאוזנינו אך לא בְּקוֹל רָם כדי לא להפריע למתפללים סביבנו.

הַקְשֵׁב הֵיטֵב לַמִּילִּים: רַבִּי נַחְמָן מִבְּרֶסְלַב מציע לנהוג כך: "כְּשֶׁאַתָּה מִתְפַּלֵּל, הַקְשֵׁב הֵיטֵב לַמִּילִּים. כְּשֶׁלִּבְּךָ קַשּׂוּב, כָּל יְשׁוּתְּךָ מְמַלֵּאת אֶת תְּפִלָּתְךָ לְלֹא כָּל מַאֲמָץ".

מָעֲלָת הַשִּׁירָה בַּתְּפִילָּה: בכל תפילה נאמרים קטעים רבים בשירה ובניגונים מסורתיים והם מעניקים למתפללים תחושה של "הִתְרוֹמְמוּת רוּחַ" מיוחדת במינה. רַבִּי יַעֲקֹב בֵּן אֲשֶׁר המכונה במסורת "בַּעַל הַטּוּרִים" על שם ספרו "אַרְבָּעָה טוּרִים" מסביר את מעלת השירה בתפילה כך: המילה "וָאֶתְחַנַּן" שווה בגימטריא 515 כמו המילה "שִׁירָה", מכאן נלמד כי עלינו להתפלל בשירה כנאמר: "שֶׁאָמַר לְפָנָיו שִׁירָה כְּדֵי שֶׁיִּשְׁמַע תְּפִלָּתוֹ".

(מתוך ספר "סדר היום היהודי")