banner

הַמְּטַיֵּל הַיְּהוּדִי בָּעוֹלָם

פורסם 12.06.2017


כָּל אַחֵינוּ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל הַטָּסִים בִּנְתִיבֵי אֲוִיר: בימים עברו רק יחידי סגולה ובעלי ממון נסעו לארצות מעבר לים אך בעידן "הַכְּפָר הַגְּלוֹבָּלִי" הפכו נסיעות אלו לענין שבשיגרה: נסיעות נופש וטיולים, נסיעות עסקים, מסעות שורשים, טיולים מאורגנים וכדומה. בני נוער רבים נוסעים לחו"ל עוד לפני גיוסם לצה"ל ובסיום שירותם הצבאי יוצאים למסעות ממושכים בארצות רחוקות, ולעתים נוטלים סיכונים לא מעטים. "הַתָּרְמִילָאִים" מצטיידים באביזרי מסע רבים לקראת נסיעתם ומגיעים לכל מקום על פני "הַגְּלוֹבּוּס". חז"ל ציידו את המטיילים בצרור עצות יהודיות עתיקות יומין שכוחם יפה גם היום. "הַצֵּידָה הַיְּהוּדִית לַדֶּרֶךְ" יכולה לשמש כל מטייל, נוסע ותרמילאי ללא קשר להשקפת חייו.  

 אִשּׁוּר יְצִיאָה מֵהָאֶרֶץ וְהַצֵּידָה לַדֶּרֶךְ

מִי נוֹתֵן רְשׁוּת לָצֵאת לַדֶּרֶךְ?: במסורת היהודית נהוג לבקש מרבנים היתר לצאת לארץ רחוקה, "בַּמִּשְׁנָה בְּרוּרָה", סימן ק"י, מוסבר כך: "נוֹהֲגִים לִטּוֹל רְשׁוּת מֵהַגְּדוֹלִים (רַבָּנִים), כְּשֶׁיּוֹצְאִים לַדֶּרֶךְ, וְיֵשׁ לִסְמוֹךְ עַל מָה שֶׁאָמְרוּ". בימי קדם, החמירו עוד יותר עם אלה היוצאים לדרך ארוכה, בַּגְּמָרָא, מַסֶּכֶת "בְּרָכוֹת", הסבירו חז"ל כך: "וְנִמְלָכִין (מִתְיַעֲצִים) בַּסַּנְהֶדְרִין (בֵּית הַדִּין הַקָּדוּם), לִיטּוֹל רְשׁוּת לָצֵאת לַדֶּרֶךְ, כְּדֵי שֶׁיִּתְפַּלְּלוּ עֲלֵיהֶם".

תִּכְנוּן מוּקְדָּם: חז"ל ממליצים לקבוע את מועד הנסיעה על פי שני שיקולים, האחד: "טוֹב לְאַחֵר יְצִיאָתוֹ לַדֶּרֶךְ אוֹ לְהַקְדִּימוֹ בִּשְׁלֹשָׁה יָמִים כְּדֵי לִנְסוֹעַ עִם צַדִּיק". השיקול השני: "יִּשְׁתַּדֵּל לָצֵאת בְּיוֹם שְׁלִישִׁי שֶׁהוּכְפַּל בּוֹ כִּי טוֹב, בַּבּוֹקֵר יֵצֵא בַּנֵּץ הַחַמָּה וְיִכָּנֵס בָּעֶרֶב בִּתְחִלַּת הִשְׁקִיעָה, לְעוֹלָם יִכָּנֵס אָדָם בֶּכִי טוֹב וְיֵצֵא בֶּכִי טוֹב".

טַלִּית וּתְפִילִּין: שומרי המצוות לוקחים את "עֶרְכַּת הַטַּלִּית וְהַתְּפִילִּין" לפני היציאה לדרך, "בַּמִּשְׁנָה בְּרוּרָה" הסבירו חז"ל כך: "וְנָכוֹן לְכָל יְרֵא שָׁמַיִם בְּעֵת יְצִיאָתוֹ לַדֶּרֶךְ, שֶׁיִּקַּח עִמּוֹ אֶת הַטַּלִּית וְהַתְּפִלִּין שֶׁלּוֹ אֲפִלּוּ הוּא נוֹסֵעַ לְמָקוֹם קָרוֹב וְדַעְתּוֹ לַחֲזֹר הַיּוֹם, פֶּן יִקְרֶה אֵיזֶה מִקְרֶה וְיִתְבַּטֵּל מִמִּצְווֹת".

תִּיק הַעֲלִיָּה לַמָּטוֹס: יש לארוז את "תַּשְׁמִישֵׁי הַקְּדוּשָׁה" בתיק העלייה למטוס וְלֹא בתא המטען של המטוס, כמוסבר בלשון חז"ל: "שֶׁלֹּא יִסְמְכוּ עַצְמָם שֶׁבַּדֶּרֶךְ יִשְׁאֲלוּ מֵאֲחֵרִים - כִּי פְּעָמִים שֶׁמִּתְעַכֵּב בִּגְלַל הַתְּפִילִּין וְעוֹבֵר זְמַן קְרִיאַת שְׁמַע וּתְפִילָּה. לָכֶן מִי שֶׁנּוֹסֵעַ בְּמָטוֹס לֹא יִשְׁלַח אֶת הַתְּפִילִּין לְתָא הַמִּטְעָן, אֶלָּא יִהְיוּ הַתְּפִילִּין מוּכָנִים וּמְזוּמָּנִים אֶצְלוֹ תָּמִיד, כַּנֶּאֱמָר: "וְאַשְׁרֵי אִישׁ יְרֵא אֶת ה', בְּמִצְווֹתָיו חָפֵץ מְאֹד".

סֶנְדְווִיץ' כָּפוּל לַדֶּרֶךְ: הנוסעים צריכים להצטייד גם במאכלים ובמשקאות לקראת הדרך: "יִקַּח עִמּוֹ מַאֲכָלִים לַדֶּרֶךְ שֶׁיְּהֵא מוּכָן אֶצְלוֹ". אנא לא לשכוח לדאוג גם לבן הלוויה הנוסע אתכם: "וְכֵן מְצֻוִּים אָנוּ לִדְאוֹג לָאוֹרֵחַ שֶׁיִּהְיֶה לוֹ צֵידָה לַדֶּרֶךְ".

דֶּרֶךְ הָעִכּוּל: חז"ל מעניקים ליוצאים לדרך "טִיפּ בְּרִיאוּתִי דַּל קָלוֹרְיוֹת" שכוחו יפה גם לנשארים בבית וכך אמרו: "הַמְּהַלֵּךְ בַּדֶּרֶךְ צָרִיךְ לְהַרְעִיב עַצְמוֹ מְעַט, כִּי הַשְׂבִיעָה אָז קָשָׁה לַמֵּעַיִם מִפְּנֵי טוֹרַח הַדֶּרֶךְ". (מַסֶּכֶת "בְּרָכוֹת")

מַיִם מִינֵרָלִים: יש להצטייד בבקבוק מים לשימוש "רָב- תַּכְלִיתִי", כמוסבר על ידי חז"ל: "יֵשׁ נוֹהֲגִים לְהָכִין לַדֶּרֶךְ בַּקְבּוּק מַיִם שֶׁאִם יִצְמָא יִהְיֶה לוֹ, וּכְדֵי שֶׁיִּהְיוּ יָדָיו טְהוֹרוֹת, וְכֵן שֶׁיִּהְיֶה לוֹ לְקַיֵּם מִצְוַת נְטִילַת יָדַיִם".

שָׁכַחְתָּ מַשֶּׁהוּ, אַל תַּחֲזוֹר!: רבים מאיתנו אֵינָם חוזרים לתוך ביתם אם שכחו בו דבר מה, מקורו של מנהג זה הוא במסורת היהודית, וכך נאמר: "לֹא יִכָּנֵס שׁוּב לְבֵיתוֹ רַק יַעֲמוֹד לִפְנֵי הַבַּיִת לִשְׁאוֹל (לְבַקֵּשׁ) מִבְּנֵי בֵּיתוֹ מָה שֶׁצָּרִיךְ".

סְפָרִים, צְדָקָה וּפְּרֵידָה מְאוּפֶּקֶת

עַם הַסֵּפֶר: כיאה לעם היהודי אוהב הספר, ממליצים חז"ל לכל נוסע להצטייד בסידורי תפילה וספרי קודש ללימוד תורה: "יָכִין סְפָרִים קְדוֹשִׁים לַתְּפִילָּה וְלַתּוֹרָה כְּדֵי לְקַיֵּם אֶת מִצְוַת הַתְּפִילָּה, וְגַם מִצְוַת תַּלְמוּד תּוֹרָה שֶׁצָּרִיךְ לַעֲסוֹק בַּדֶּרֶךְ בַּתּוֹרָה, כְּפִי שֶׁנֶּאֱמַר: "וְדִבַּרְתָּ בָּם בְּשִׁבְתְּךָ בְּבֵיתְךָ, וּבְלֶכְתְּךָ בַּדֶּרֶךְ".

עַכְבָּר הַסֵּפֶר: שימו לב, כך יש להניח את ספרי הקודש במזוודה: "וְאָסוּר לְהַנִּיחַ אוֹכֶל לְיַד כְּתָבֵי הַקּוֹדֶשׁ, כְּדֵי שֶׁלֹּא יֹאכְלוּ עַכְבָּרִים אֶת הַסְּפָרִים". (מַסֶּכֶת "יָדַיִם")

אִם לוֹמְדִים לֹא נוֹהֲגִים: הנוסעים במכונית חייבים ללמוד תורה בדרכים, אך הנהג פטור מכך כמובן: "נָהַג הָרֶכֶב שֶׁעָלָיו מוּטָּל לְהַשְׁגִּיחַ בִּנְסִיעָתּוֹ אַל לוֹ לְעָסוֹק בַּתּוֹרָה". רצוי לשמור גם על שלוות הנהג, כנאמר: "אַל תִּרְגָּזוּ בַּדֶּרֶךְ".

צְדָקָה וְשָׁלִיחַ מִצְוָה: במסורת נוסחה בדוקה (גם) לנסיעה בטוחה והיא "מַתָּן צְדָקָה" לפני הנסיעה: "צֶדֶק לְפָנָיו יְהַלֵּךְ וְיַשֵּׂם לְדֶרֶךְ פְּעָמָיו". במנהג יהודי זה נותנים לנוסע "מַטְבֵּעַ צְדָקָה" מסיבה הלכתית מעניינת זו: "יֵשׁ לָתֵת מַטְבֵּעַ לַנוֹסֵעַ כְּדֵי שֶׁבְּהַגִּיעוֹ לְמָחוֹז חֶפְצוֹ יִתֵּן אוֹתוֹ לִצְדָקָה, וְעַל יְדֵי זֶה נַעֲשָׂה שָׁלִיחַ מִצְוָה וְאֵינוֹ נִזּוֹק".

היוצא לדרך אומר בנוסח זה: "הֲרֵינִי מְקַבֵּל בְּלִי נֶדֶר כְּשֶׁאַגִּיעַ לְמָחוֹז חֶפְצִי אֲשַׁבֵּחַ לַקָּדוֹשׁ-בָּרוּךְ-הוּא, וְיֹאמַר אֶת תְּפִילַּת נִשְׁמַת כָּל חַי, שֶׁהִיא סְגוּלָּה עַל כָּל צָרָה שֶׁתָּבוֹא".

הָאֲפִיקוֹמָן וְהַשְּׁמִירָה: זוכרים את שאריות "הָאֲפִיקוֹמָן" מליל הסדר בחג הפסח? זה הזמן להשתמש בו, כנאמר על ידי חז"ל: "סְגוּלָּה לָשֵׂאת (לָקַחַת לְדֶרֶךְ) מִשְּׁיָירֵי מַצָּת הָאֲפִיקוֹמָן, שֶׁגְּדוּלָּה שֶׁל שְׁיָירֵי מִצְוָה שֶׁמְּעַכְּבִים אֶת הַפּוּרְעָנוּת".

פְּרֵידָה כַּהֲלָכָה: במסורת היהודית, נוהגים להיפרד מהנוסעים באמירת דברי תורה, כנאמר בַּמִּשְׁנָה, מַסֶּכֶת "בְּרָכוֹת", ט': "הַנִּפְטָר מֵחֲבֵרוֹ אַל יִפַּטֵר מִמֶּנּוּ אֶלָּא מִתּוֹךְ דְּבַר הֲלָכָה, וְיֵשׁ אוֹמְרִים שֶׁיֹּאמַר אֶת הַהֲלָכָה יָחִיד וְרַבִּים הֲלָכָה כְּרַבִּים".

דְּמָעוֹת שֶׁל שְׁתִיקָה: חז"ל ממליצים שלא לבכות בנוכחות הנוסע בשעת הפרידה כדי לא להקשות עליו: "אֵין לְהִפָּרֵד מֵהַנּוֹסֵעַ בְּבֶכִי, כִּי הִיא סַכָּנָה גְּדוֹלָה, וְאִם לֹא יְכוֹלִים לְהִתְאַפֵּק, יַעַצְרוּ וְיִבְכּוּ קוֹדֶם". יש הנמנעים גם מִלְּנַשֵּׁק את היוצאים לדרך.

מָעֲלַת הַשְּׁתִיקָה: גדולי ישראל לאורך הדורות הפליגו בשבחי מעלת השתיקה, וכוחו של האיפוק דווקא ברגעים קשים וטעונים. לדוגמא, בְּ"פִּרְקֵי אָבוֹת", פרק א', נאמר: "כָּל יָמַי גָּדַלְתִּי בֵין הַחֲכָמִים, וְלֹא מָצָאתִי לַגּוּף טוֹב אֶלָּא שְׁתִיקָה".   

טִיסָה לְשׁוֹמְרֵי מָסוֹרֶת  

זְמַן מְקוֹמִי: עם תחילת הטיסה ובמהלכה, משתנים "זְמַנֵּי הַלַּיְלָה וְהַיּוֹם" על פי יעדי אופק הנסיעה, "שָׁעוֹן חוֹרֶף-קַיִיץ" וזמן ההגעה ליעדי הטיסה. בטיסות קצרות ניתן לשמור (פחות או יותר) על לוח זמני התפילות והמצוות על פי הנהוג בארץ ישראל, אולם בטיסות ליעדים רחוקים - המשימה כמעט בלתי אפשרית. שומרי המסורת נאלצים "לְנַוֶּט" בין לוחות הזמנים המשתנים, על מנת לקיים את "סֵדֶר הַיּוֹם הַיְּהוּדִי" כהלכתו.

זְמַן אֲוִיר: לפניכם מספר כללים מנחים לזמני תפילות היום בטיסה: אם בחלון הסמוך למקום מושבכם זורחת החמה, אומרים "קְרִיאַת שְׁמַע" ומתחילים בתפילת "שַׁחֲרִית". אם בחלון הסמוך למושבכם, שוקעת החמה, מתפללים "עַרְבִית". לעיתים, בחלון הסמוך אליכם האיר השחר אך בחלון מולכם עדיין לילה, איזו תפילה לומר? החלון הסמוך למקום מושבכם במטוס הוא אשר קוֹבֵעַ את זמניהן של שלושת תפילות היום. 

לְאֵיזֶה כִּוּוּן מִתְפַּלְּלִים?: כיוון התפילה מִכָּל מקום בעולם נקבע על פי כלל זה: "הַנּוֹסֵעַ בְּחוּץ לָאָרֶץ צָרִיךְ לְכַוֵּן פָּנָיו כְּנֶגֶד אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל, וּמִי שֶׁנִּמְצָא בְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל צָרִיךְ לְכַוֵּן פָּנָיו כְּנֶגֶד יְרוּשָׁלַיִם, וְהַנִּמְצָא בִּירוּשָׁלַיִם צָרִיךְ לְכַוֵּן פָּנָיו נֶגֶד בֵּית הַמִּקְדָּשׁ".  

הַחַרְטוֹם, הַזָּנָב אוֹ הַכַּוָּנָה?: במהלך הטיסה קשה לעקוב אחרי הכיוון המדוייק, ולכן נוהגים כך: בטיסה נכנסת לארץ ישראל מתפללים לכיוון "חַרְטוֹם הַמָּטוֹס" ובטיסה יוצאת לכיוון "זְנָב הַמָּטוֹס". יש לדעת, "כַּוָּנַת הַתְּפִילָּה" עולה בחשיבותה על "כִּיוּוּן הַתְּפִילָּה", ולכן ניתן להתפלל במטוס לְכָל כִּיוּוּן המאפשר להתפלל בשקט ובריכוז. 

הַתְּפִילָּה וְהָרֵיחַ: אם מקום מושבכם סמוך לשירותים במטוס, התפללו עם הגב לשם מבלי להתחשב בכיוון התפילה הנכון. אין להתפלל אם דלת השירותים פתוחה.

לָשֶׁבֶת אוֹ לָקוּם: אם ברצונכם להתפלל בָּעֲמִידָה כמקובל, אך קיים חשש כי התפילה תופרע או תפריע לנוסעים אחרים - עליכם להתפלל בִּישִׁיבָה. אם התחלתם להתפלל בָּעֲמִידָה אך תפילתכם מפריעה לאחרים - עליכם לָשֶׁבֶת מיד ולהמשיך בתפילה.

תְּפִילָּה הָעֲמִידָה: תפילת "שְׁמוֹנֶה עֶשְׂרֵה" נקראת גם "תְּפִלַּת עֲמִידָה", ולכן נאמרת תמיד בָּעֲמִידָה. במקרים מיוחדים כמו בטיסה, ניתן להתפלל אותה גם בִּישִׁיבָה.

תְּפִילָּה בִּישִׁיבָה: חז"ל קבעו כללים נוקשים גם לַתְּפִילָּה בִּישִׁיבָה ובהם: אין להישען לאחור על המשענת או להטות את הגוף לצדדים, ואין לפשוט רגליים ואין להניח רגל על רגל- מפני שאין להתפלל "דֶּרֶךְ גַּאֲוָה". יש להתפלל בראש כפוף, בעיניים עצומות, ולהשתדל לעמוד במקומות שכורעים ומשתחווים בתפילת "שְׁמוֹנֶה - עֶשְׂרֵה". 

אֵיךְ לִשְׁמוֹר עַל כַּשְׁרוּת בַּטִּיּוּלִים בָּעוֹלָם?

קָשֶׁה אַךְ אֶפְשָׁרִי: משימתם של מטיילים המקפידים על כללי "הַכַּשְׁרוּת" גם ברחבי העולם קשה שבעתיים. כידוע, השמירה על "קְדוּשַּׁת הַמַּאֲכָל" כמעט בכל תנאי היא אחת ממצוות היסוד בדת היהודית, כנאמר בספר "וַיִקְרָא", י"א, פסוק י"ד: "וִהְיִיתֶם קְדֹשִׁים, כִּי קָדוֹשׁ אָנִי, וְלֹא תְטַמְּאוּ אֶת נַפְשֹׁתֵיכֶם, בְּכָל הַשֶּׁרֶץ הָרוֹמֵשׂ עַל הָאָרֶץ". לפניכם צרור עצות מעשיות איך לשמור על "הַכַּשְׁרוּת" גם בטיולים בחוץ לארץ.

צֵידָה לַדֶּרֶךְ: מומלץ לקחת לטיול מוצרי מזון כשרים מהארץ: מנות חמות, נקניקים, קופסאות שימורים, תה, קפה, סוכר, קרקרים, וופלים, ממתקים, כלים חד פעמיים וקומקום חשמלי. במוצרי מזון טבעיים המיוצרים בחו"ל אין לכאורה חשש לכשרות אך אין להסתמך רק על "מַרְאִית עַיִן", אלא לבדוק אם להם "הֶכְשֵׁר רַבָּנִי" מקומי.  

פֵּרוֹת יְרָקוֹת וּבֵיצִים: רק בארץ ישראל חייבים "לְהַפְרִישׁ תְּרוּמוֹת וּמֵעֲשְׂרוֹת" לעניים מיבולי האדמה, על כן מותר לאכול פירות וירקות הגדלים בחוץ לארץ. מותר לאכול ביצים שנקנו מִגּוֹי בתנאי שהוא מעיד שהן "בֵּיצֵי תַּרְנְגוֹלֶת", ושני סימנים לכך: קצה אחד מעוגל והשני מחודד, "הַחֶלְבּוֹן" נמצא בחוץ ואילו "הַחֶלְמוֹן" נמצא בפנים.

אִם אֵין בָּשָׂר נֹאכַל דָּגִים: דגים טריים וקפואים בעלי "סְנַפִּיר וְקָּשְׁקֶשֶׁת" - מותרים באכילה, אך יש להקפיד שיהיו עטופים "בִּנְיָר כֶּסֶף" בזמן הכנתם בתנור.

מַהוּ חָלָב נָכְרִי?: חלב אשר נחלב על ידי אדם שֶׁאֵינוֹ יהודי נקרא "חָלָב עַכּוּ"ם (עוֹבְדֵי כּוֹכָבִים וּמַזָּלוֹת)", או בשמו המוכר "חָלָב נָכְרִי". חלב זה אָסוּר בשתייה מפני החשש שמעורב בו חלב מבעל חיים שֶׁאֵינוֹ כשר. איסור זה אֵינוֹ מוזכר בתורה, והוא מתקנת חכמים, "חָלָב נָכְרִי" מותר בשתייה רק אם יְהוּדִי מפקח על תהליך החליבה.

מַהִי אַבְקַת חָלָב נָכְרִי?: ממתקי שוקולד המיוצרים בחוץ לארץ מכילים "אַבְקַת חָלָב נָכְרִי" שהופקה מחלב שנחלב על ידי גּוֹי. המחמירים לא אוכלים מוצרים המכילים "אַבְקַת חָלָב נָכְרִי" אך לדעת פוסקים רבים מותר לאכול אותם. "הָרַבָּנוּת הָרָאשִׁית לְיִשְׂרָאֵל" קבעה שעל כל אריזה יש לציין אם המוצר מכיל "אַבְקַת חָלָב נָכְרִי".

כְּלֵי אוֹכֶל כְּשֵׁרִים: מותר להשתמש בכלי זכוכית ובכלים חדשים של גּוֹי. בבתי מלון  בחו"ל ובמטוסים של חברות זרות ניתן להשתמש בכוסות שמגישים בהם משקאות חמים רַק לשתייה קרה. לשתיית משקאות חמים - יש להשתמש בכוסות זכוכית או פורצלן. במקרים אחדים ניתן להשתמש בסכינים של גּוֹי אך עדיף להימנע מכך.

תְּפִילָּה לְמֵּיטִיבֵי לֶכֶת: קשה להתפלל במניין בחו"ל, אך יש ללכת אפילו למרחק גדול כדי לקיים "מִצְוַת תְּפִלָּה בְּמִנְיָן". על פי דעת רַבִּי חַיִּים נָאֶה זצ"ל, יש ללכת עד 3,840 מֶטְרִים, ולדעתו של "הֶחָזוֹן אִישׁ" זצ"ל, יש להרחיק לכת עד 4,608 מֶטְרִים.

כּוֹחוֹ שֶׁל הֶרְגֵּל: ההלכה היהודית אוסרת על אכילת תבשילים כְּשֵׁרִים שהוכנו על ידי גּוֹיִים, מדוע? גדול פרשני המקרא, רַשִּׁ"י, מסביר מהו הטעם האמיתי (תרתי משמע) לאיסור: "שֶׁלֹּא יִהְיֶה יִשְׂרָאֵל (יְהוּדִי) רָגִיל אֶצְלוֹ בַּמַּאֲכָל וּבַמִּשְׁתֶּה - וְיֹאכְלוּ דָּבָר טָמֵא". כלומר, איסור זה אינו נובע מטעמי כשרות, ומטרתו לשמש "צַעַד מוֹנֵעַ" מפני החשש לתוצאות החמורות של הֶרְגֵּל זה. במקרים מסויימים ניתן להקל באיסור זה, אך יש להתייעץ עם רב בכל מקרה לגופו.

חֲזַרְתֶּם הַבַּיְתָה בְּשָׁלוֹם?!: החוזרים מנסיעות וטיולים בחוץ לארץ נוהגים לומר את "בִּרְכַּת הַגּוֹמֵל". יש האומרים ברכה זו גם אחרי חזרתם מכל נסיעה ברחבי הארץ, ואחרים רק אחרי חזרתם מטיולים הכרוכים בסכנה של ממש.

(מתוך ספר "סדר היום היהודי")