banner

מַהִי "בִּרְכַּת הַגּוֹמֵל"?

פורסם 03.07.2017


אדם שהיה בסכנת חיים וניצל חייב לברך את "בִּרְכַּת הַגּוֹמֵל" עד חמישה ימים לאחר מכן, ובשעת הדחק ניתן לומר אותה כעבור זמן רב יותר. "בִּרְכַּת הַגּוֹמֵל" נאמרת בבית הכנסת בזמן קריאת התורה בִּימֵי שֵׁנִי וַחֲמִישִׁי, בשבת או בחג ובמועדים אחרים בהם קוראים בספר התורה. החייבים לומר את הברכה שעלו לתורה אומרים אותה בסיום עלייתם, החייבים בברכה שלא עלו לתורה, ניגשים בסיום כל העליות לתורה אל "בִּימַת הַקְּרִיאָה", אוחזים בספר התורה ומברכים. לפניכם נוסח הברכה:

 "בָּרוּךְ אַתָּה ה' אֱלֹהֵנוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם, הַגּוֹמֵל לְחַיָּבִים טוֹבוֹת שֶׁגְּמָלַנִי כָּל טוֹב". 

השומעים את הברכה עונים כך:

"מִי שֶׁגְּמָלְךָ טוֹב. הוּא יִגְמָלְךָ כָּל טוֹב סֶלָה".

וְתוֹדָה לַגּוֹמֵל לַמְרוֹת שֶׁלֹּא מַגִּיעַ לָנוּ: במסורת היהודית, "בִּרְכַּת הַגּוֹמֵל" היא ברכת תודה לקדוש -ברוך -הוא על "טוֹבָה שֶׁגָּמַל" למברך והציל אותו מסכנת חיים. פירוש המילה "לְחַיָּבִים" המופיעה בנוסח הברכה הוא אמירת "תּוֹדָה" לקב"ה שגמל לנו טוב, זאת למרות שאנו "חַיָּבִים" ואין בידינו זכויות המצדיקות את "הַנֵּס" שעשה.

חַיִּים שֶׁכָּאֵלֶה: מראשי התיבות של המילה "חַיִּים" המוזכרת בפסוק: "וְכָל הַחַיִּים יוֹדוּךָ סֶלָה" למדו חז"ל מי האנשים החייבים לברך "הַגּוֹמֵל" לאחר הצלה מסכנה, ואלו הם: "חוֹלֶה, יִסּוּרִים, יָם, מִדְבָּר". כלומר, מי שהיה חולה ונרפא, יורדי הים, הולכי מדבריות ודרכים מסוכנות, ומי שהיה חבוש בבית הסוהר ויצא לחופשי. 

הַלֵּידָה עָבְרָה בְּשָׁלוֹם: תהליך הלידה כרוך בסכנת חיים ליולדת ולעובר, לכן אישה חייבת לברך את "בִּרְכַּת הַגּוֹמֵל" אחרי הלידה. הנשים מברכות ממקום מושבן בבית הכנסת הנקרא "עֶזְרַת הַנָּשִׁים" על שם האיזור שהוקצה לנשים בבית המקדש.

הָאָב עוֹלֶה לַתּוֹרָה וְהַבְּרָכָה לַאֵם: בלידת בן או בת מכבדים את הָאָב בעלייה לתורה, אך הברכה היא לַאֵם הַיּוֹלֶדֶת. האב עולה לתורה במועד הקרוב ביותר ללידה בימים שֵׁנִי, חֲמִישִׁי או בשבת. בלידת בת מכריזים במעמד זה על שֵׁם הַתִּינוֹקֶת.

נוּסַח הַבְּרָכָה לַיוֹלֶדֶת בֵּן: "מִי שֶׁבֵּרַךְ אֲבוֹתֵינוּ אַבְרָהָם, יִצְחָק, וְיַעֲקֹב, מֹשֶׁה, וְאַהֲרֹן, דָּוִד, וּשְׁלֹמֹה, הוּא יְבָרֵךְ אֶת הָאִשָּׁה הַיּוֹלֵדֶת (פְּלוֹנִית) בַּת (פְּלוֹנִית)  וְאֶת בְּנָהּ הַנּוֹלָד לָהּ בְּמַזָּל טוֹב, בַּעֲבוּר שֶׁבַּעְלָהּ וְאָבִיו נוֹדֵר לִצְדָקָה בַּעֲדָהּ, בִּשְׂכַר זֶה יִזְכּוּ אָבִיו וְאִמוֹ לְהַכְנִיסוֹ בִּבְרִיתוֹ שֶׁל אַבְרָהָם אָבִינוּ בְּעִתּוֹ וּבִזְמַנּוֹ, וּלְגַדְּלוֹ לְתוֹרָה וּלְחוּפָּה וּלְמַעֲשִׂים טוֹבִים, וְנֹאמַר אָמֵן".

נוּסָח הַבְּרָכָה לַיוֹלֶדֶת בַּת: "מִי שֶׁבֵּרַךְ אֲבוֹתֵינוּ אַבְרָהָם, יִצְחָק, וְיַעֲקֹב, מֹשֶׁה, וְאַהֲרֹן, דָּוִד וּשְׁלֹמֹה, הוּא יְבָרֵךְ אֶת הָאִשָּׁה הַיּוֹלֵדֶת (פְּלוֹנִית בַּת פְּלוֹנִי/ת) וְאֶת בִּתָּהּ הַנּוֹלְדָה לָהּ בְּמַזָּל טוֹב, וְיִקָּרֵא שְׁמָהּ בְּיִשְׂרָאֵל (פְּלוֹנִית בַּת פְּלוֹנִי/ת) בַּעֲבוּר שֶׁבַּעְלָהּ יִתֵּן לִצְדָקָה בַּעֲדָהּ, בִּשְׂכַר זֶה יִזְכּוּ אָבִיהָ וְאִמָהּ לְגַדְּלָה לְתוֹרָה, וּלְחוּפָּה וּלְמַעֲשִׂים טוֹבִים, וְנֹאמַר אָמֵן". בסיום הברכה ליולדת, פוצח ציבור המתפללים בשירה בלחן המסורתי המוכר:

"סִימָּן טוֹב וּמַזָּל טוֹב יְהֵא לָנוּ וּלְכָל יִשְׂרָאֵל, אָמֵן".

(מתוך הספר "סדר היום היהודי")