banner

הגרזן האחרון ומתי נפרצו חומות ירושלים?

פורסם 10.07.2017


היום תענית י"ז בתמוז לזכר הבקעת חומות ירושלים הפותחת שלושה שבועות בעלי מנהגים מרתקים במסורת היהודית, לפניכם פוסט בלי ניסיון להדתה... נפתח בשאלה מתי נפרצו חומות ירושלים? בַּתַּלְמוּד "הַיְרוּשַׁלְמִי" נאמר כי בי"ז בתמוז הובקעה חומת ירושלים לפני חורבן בית המקדש הראשון וגם לפני חורבן המקדש השני. לעומת זאת, בספר יִרְמִיָהוּ", נ"ב, ו'- ז' כתוב כי חומת העיר הובקעה בַּתִּשְׁעָה לחודש תמוז לפני חורבן הבית הראשון: "בַּחֹדֶשׁ הָרְבִיעִי בְּתִשְׁעָה לַחֹדֶשׁ, וַיֶּחֱזַק הָרָעָב בָּעִיר; וְלֹא הָיָה לֶחֶם לְעַם הָאָרֶץ וַתִּבָּקַע הָעִיר, וְכָל אַנְשֵׁי הַמִּלְחָמָה יִבְרְחוּ וַיֵּצְאוּ מֵהָעִיר...". 

 הַשֵּׁם הָמִּקְרַאִי: י"ז בתמוז מוזכר בספר "זְכַרְיָה", ח' כנאמר: "וַיְהִי דְּבַר ה' צְבָאוֹת אֵלַי לֵאמֹר. כֹּה אָמַר ה'  צְבָאוֹת - צוֹם הָרְבִיעִי". על פי ספירת חודשי השנה בלוח העברי, חודש תמוז הוא החודש הרביעי, ולכן  נקרא הצום גם "צוֹם הָרְבִיעִי". 

מָתַי זֶה קָרָה?: על פי הלוח הגרגוריאני הובקעה חומת  ירושלים על ידי צבאו של נְבוּכַדְנֶצַּר מֶלֶךְ בַּבֶל בשנת 586 לִפְנֵי הַסְּפִירָה.

 הַגַּרְזֶן הָאַחֲרוֹן: הרקע לצום במקורות, במשך כשנה וחצי ניסה נְבוּזַרְאֲדָן, שָׁר הַטַּבָּחִים הַבַּבְלִי לפרוץ את  חומת ירושלים ללא הצלחה, ייאושו הגדול כמעט הביא אותו לחזור לארצו. על פי הנאמר במסורת, הקדוש    - ברוך-הוא שלח מסר לנבוזרדן שעליו למדוד את גובה חומת ירושלים כל יום, ואכן הוא גילה כי חומת  העיר שוקעת כ- 20 ס"מ בכל יום. ביום ט' בְּתַמּוּז יצאה בת קול מהשמים ואמרה לנבוזרדן כי הגיע הזמן  לפרוץ לעיר. בַּגַּרְזֶן הָאַחֲרוֹן שנותר בידו מתוך אלפי הגרזנים שהיו ברשותו הוא הכה על שער העיר, שער  החומה נפתח וחייליו נכנסו פנימה והחלו בטבח המוני של תושבי העיר המורעבים.

  הַפְסָקַת "קָרְבַּן הַתָּמִיד": נְבוּזַרְאֲדָן ואנשיו לא הצליחו לחדור לבית המקדש המבוצר. הכוהנים המשיכו      את הקרבת הקרבנות מיום ט' בתמוז ועד י"ג בתמוז ממלאי הַכְּבָשִׂים לארבעה ימים שהיה תמיד בבית      המקדש. מיום י"ג בתמוז ועד לי"ז בתמוז הצליחו הכוהנים  לשחד בממון רב את החיילים הבבליים שהעלו     להם כבשים לקרבן. ביום י"ז בתמוז הפסיקו החיילים הבבליים להעלות כבשים לכוהנים, וכך בוטל "קָרְבַּן     הַתָּמִיד".

  מָה עוֹד קָרָה בְּי"ז בְּתַמּוּז?: במהלך ההיסטוריה של עם ישראל התחוללו ביום י"ז בתמוז חמש פורעניות     קשות, בהם חוללו סמלים דתיים מרכזיים אשר פגעו קשות בגורלם של היהודים, וכך נאמר: "שִׁבְעָה עָשָׂר   בְּתַמּוּז בּוֹ אֵרְעוּ חָמֵשׁ צָרוֹת, נִשְׁתַּבְּרוּ הַלּוּחוֹת כְּשֶׁיָּרַד מֹשֶׁה מִן הָהָר כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר בַּתּוֹרָה וְזֶה הָיָה    בְּשִׁבְעָה עָשָׂר בְּתַמּוּז. וְנִתְבַּטֵּל קָרְבַּן הַתָּמִיד. וְהָבְקְעָה הָעִיר בְּחֻרְבַּן בַּיִת שֵׁנִי".

  מָתַי צָמִים וְכַּמָּה זְמַן?: אחרי חורבן בית המקדש נהגו לצום בְּתִשְׁעָה בְּתַמּוּז, כפי שכתוב בספר "יִרְמִיָהוּ".   לפני חורבן בית המקדש השני הובקעה החומה בְּי"ז בְּתַמּוּז והצום עבר לתאריך זה. מאז נוהגים לצום   בְּי"ז בְּתַמּוּז לזכר הבקעת החומות לפני חורבנם של שני בתי המקדש, כנאמר בְּ"שׁוּלְחָן עֲרוּך - אוֹרַח    חַיִּים": "מִשּׁוּם דְּחוּרְבַּן שֵׁנִי חֲמוּר לָנוּ". ביום י"ז בתמוז צמים בו מַ"עֲלוֹת הַשַּׁחַר" (בערך 4 לפנות בוקר)  עד "צֵאת הַכּוֹכָבִים" (בערך 8 בערב), יש לבדוק את הזמנים המדוייקים בלוח שנה עברי מתאים.

  מִנְהַגֶּי "יְמֵי בֵּין הַמְּצָרִים"

  לֹא לְבַד וְלֹא בֵּין הַשֶּׁמֶשׁ לַצֵּל: על פי המסורת היהודית, הימים בין י"ז לתמוז לבין תשעה באב מלאים    בסכנות גלויות ונסתרות לעין. בימים אלה מגיח שֵׁד מסתורי הנקרא "קֶטֶב מְרִירִי", המהווה סכנת חיים  לבני האדם. המקור לכך נמצא בספר "דְבָרִים", ל"ב, כ"ד: "מְזֵי רָעָב וּלְחֻמֵי רֶשֶׁף וְקֶטֶב מְרִירִי, וְשֶׁן בְּהֵמֹת  אֲשַׁלַּח בָּם, עִם חֲמַת זֹחֲלֵי עָפָר". במדרשי האגדה נמצאים תיאורים שונים לְשֵׁד מסוכן זה, ובהם: "רֹאשׁוֹ  דּוֹמֶה לְעֵגֶל וְקֶרֶן יוֹצֵא מִתּוֹךְ מִצְחוֹ". חז"ל התייחסו לְשֵּׁד זה בכובד ראש והזהירו: "לֹא יֵלֵךְ אָדָם בֵּין  הַשֶּׁמֶשׁ לַצֵּל, שָׁם שׁוֹלֵט קֶטֶב מְרִירִי, שֵׁד כָּזֶה, מָלֵא עֵינַיִם, מִי שֶׁרוֹאֶה אוֹתוֹ נוֹפֵל וּמֵת". בְּ"שׁוּלְחָן עֲרוּךְ -  אוֹרַח חַיִּים", נאמר בלשון זו: "שֶׁלֹּא לֵילֵךְ יְחִידִי מִד' שָׁעוֹת (עֶשֶׂר בַּבֹּקֶר) עַד ט' שָׁעוֹת (אַרְבַּע אַחַר  הַצָּהֳרַיִם), מִשּׁוּם שֶׁבָּהֶם מְרִירִי שׁוֹלֵט".

 יָמִים קָשִׁים לְיִשְׂרָאֵל: שלושת השבועות שבין י"ז בתמוז לבין תשעה באב נקבעו כִּ"ימֵי אֵבֶל" לדורות  הבאים, כזכר לאירועי החורבן וההרס הקשים. מקור השם "יְמֵי בֵּין הַמְּצָרִים" הוא מהפסוק במגילת  "אֵיכָה", א', ג': "גָּלְתָה יְהוּדָה מֵעֹנִי וּמֵרֹב עֲבֹדָה הִיא יָשְׁבָה בַגּוֹיִם לֹא מָצְאָה מָנוֹחַ, כָּל רֹדְפֶיהָ הִשִּׂיגוּהָ  בֵּין הַמְּצָרִים". במהלך ההיסטוריה היהודית אירעו אסונות, פוגרומים וגזירות קשות לעם ישראל על  תפוצותיו בימים אלה.

 אֲבֵלוּת הוֹלֶכֶת וְגוֹבֶרֶת: צום י"ז בתמוז מתחיל את "יְמֵי בֵּין הַמְּצָרִים" הנקראים גם "שְׁלֹשֶׁת הַשָּׁבוּעוֹת",  והנמשכים עד תשעה באב. ימים אלה מאופיינים בְּ"מִנְהָגֵי אֲבֵלוּת" הולכים ומתגברים בשלושה שלבים  עיקריים, ואלו הם:

 א. מצום י"ז בתמוז עד רֹאשׁ חֹדֶשׁ אָב נוהגים במנהגי אבלות וצער קלים.

 ב. מנהגי האבלות מחמירים מראש חודש אב המתחיל את "יְמֵי תִּשְׁעַת הַיָּמִים" עד לְתִשְׁעָה בְּאָב, כנאמר:  "מִשֶּׁיִּכָּנֵס אָב  מְמַעֲטִין בְּשִׂמְחָה".

 ג. מנהגי האבלות מגיעים לשיאם בַּשָּׁבוּעַ שֶׁחָל בּוֹ תִּשְׁעָה בְּאָב עד ליום תִּשְׁעָה בְּאָב.

 וְנִשְׁמַרְתֶּם מְאֹד לְנַפְשֹֽׁתֵיכֶם: בימים אלה יש להמנע מלקחת סיכונים מיותרים, ולהקפיד במיוחד על קיום  אחת ממצוות היהדות החשובות ביותר "וְנִשְׁמַרְתֶּם מְאֹד לְנַפְשֹֽׁתֵיכֶם". על האדם להישמר מסכנות בכל  ימות השנה אך בתקופה זו יש להיזהר שבעתיים מפני המזיקים והרוחות הרעות השולטים בעולם. 

 תִסְפּוֹרוֹת וּמָסוֹרוֹת: במנהגי עדות אשכנז לֹא מסתפרים וְלֹא מתגלחים מִי"ז בְּתַמּוּז עד למחרת תִּשְׁעָה  בְּאָב בצהרי היום. בִּ"בְרִית מִילָה" מותר לאבי הבן, המוהל והסנדק להסתפר ולהתגלח לכבוד האירוע.  בקהילות ישראל השונות ישנם מנהגים רבים וכל אחד נוהג לפי מסורת אבותיו.

 חוֹזִים, דִּירוֹת וּזְהִירוֹת בִּדְרָכִים: במהלך "שְׁלֹשֶׁת הַשָּׁבוּעוֹת" נוהגים להימנע מעשיית דברים חדשים,  חתימה על חוזים, ביצוע עסקאות חדשות ועוד. יש לנקוט באמצעי זהירות אישיים, זהירות יתר בדרכים  והימנעות מסיכונים אחרים. במשך "יְמֵי בֵּין הַמְּצָרִים" לא נוהגים בָּאֲבֵלוּת בשבת משום "מִצְוַת עֹנֶג שַׁבָּת".

 מוּסִיקָה, שִׁירִים וְרִקּוּדִים: אין מאזינים לשירים בליווי כלי נגינה אך שירה ללא ליווי מוסיקלי מותרת,  בתפילות מותר לחזן למתפללים לשיר ניגונים. בִּ"יְמֵי בֵּין הַמְּצָרִים" חל איסור על ריקודים ומחולות.  במסורת היהודית ישנם כללים נוקשים לגבי ריקודים בכל ימות השנה לא כל שכן בימים אלה.

 חֲתוּנוֹת בִּ"יְמֵי בֵּין הַמְּצָרִים": במנהגי עדות אשכנז לֹא נישאים בימים שבין י"ז בתמוז לבין תשעה באב  הנקראים "שְׁלֹשֶׁת הַשָּׁבוּעוֹת", במנהגי עדות המזרח אינם נישאים מראש חודש אב ועד אחרי תשעה באב.  לכן, בשבוע זה הנקרא "תִּשְׁעַת הַיָּמִים" אין נישאים בכל מנהגי העדות.

 שידוכים - כן!: בשלושת השבועות התירו חז"ל לעסוק במלאכת השידוך וגם לערוך סעודה חגיגית למי  שעדיין לא קיים "מִצְוַת פְּרוּ וּרְבוּ" והכוונה לרווקים ולרווקות. בתשעת הימים מותרת "מְלֶאכֶת הַשִּׁידּוּךְ"   אך בלי לערוך סעודה חגיגית: "אֵין נוֹשְׂאִים נָשִׁים אֲפִילּוּ מִי שֶׁעֲדַיִן לֹא קִיֵּם מִצְוַת פְּרוּ וּרְבוּ. אֲבָל לַעֲשׂוֹת  שִׁידּוּכִים אֲפִילּוּ בִּסְּעוּדָּה מוּתָּר עַד רֹאשׁ חֹדֶשׁ אָב. וּמֵרֹאשׁ חֹדֶשׁ וָאֵילָךְ אַף-עַל-פִּי שֶׁמוּתָּר גַּם כֵּן לַעֲשׂוֹת  שִׁידּוּכִים, מִכָּל מָקוֹם אָסוּר לַעֲשׂוֹת סְעוּדָּה אַךְ יְכוֹלִים לֶאֱכֹל מִינֵי מִרְקַחַת וְכַדּוֹמֶה".

 מָתַי לְהִתְחַתֵּן וּמָתַי לֹא?: במנהגי עדות אשכנז לֹא נישאים בשלושה שבועות אלה. בני עדות המזרח אינם  נישאים רק בעשרת הימים מראש חודש אב (א' באב) ועד אחרי תשעה באב.

 לֹא לַחֲתוּנָּה כֵּן לְשִׁדּוּךְ: חז"ל התירו בכל זאת לעסוק בְּ"שִׁדּוּכִים" למי שעדיין לא קיים "מִצְוַת פְּרוּ וּרְבוּ",  והכוונה היא לרווקים ולרווקות. היתר זה הוא רק עד ראש חודש אב, שממנו ועד אחרי תשעה באב אסורה  "מְלֶאכֶת הַשִּׁדּוּךְ".  

 נתן גרינולד, מחבר סדרת "המדריך היהודי".