משפט זה מוכר לכולנו מטקס ההבדלה בכל מוצאי שבת אך הפעם לא אכתוב על מנהגי ההבדלה במסורת היהודית. שאלת האקטואליות של הדת היהודית העתיקה בעידן הקדמה הטכנולוגית עולה ללא הרף וחדרה גם למערכת החינוך בשמה המודרני "הדתה והדרה". במילים אחרות, "הַמַּאֲבָק הַקְּלַאסִּי" בין חילונים לבין דתיים ולהיפך אשר מצליח לשעשע אותי בכל פעם מחדש חוזר שוב...

החשש מפני כפייה דתית מול הרצון לשמור על המסורת היהודית עברו מן העולם. ידוע לכל כי בבתי ספר ובמכינות צבאיות "מעורבים" - נשאר כל תלמיד/חניך בהשקפת עולמו המקורית. המפגש המסקרן (וההכרחי לדעתי) עם "העולם החילוני" או לחילופין עם "העולם הדתי" מעורר מחשבות ומה רע בכך? בספר התנ"ך מופיעה המילה "חוֹל" בסמיכות ובניגוד למילה "קוֹדֶש", למשל בספר "וַיִקְרָא", י', פסוק י': "וּלְהַבְדִּיל בֵּין הַקֹּדֶשׁ וּבֵין הַחֹל". אמנם, מושגים אלו בעלי משמעות הפוכה אך קיומם תלוי זה בזה, איך נגדיר "קֹדֶשׁ" ללא "חוֹל"?

הקדושה נמצאת גם בחולין, המסורת היהודית אינה נחלתו של מגזר זה או אחר והיא שייכת לכל יהודי. המסורת היהודית חשובה לכולנו במידה זו או אחרת, רוב היהודים במדינת ישראל מעידים כי הם מאמינים באלוהים ומכבדים את ערכי היסוד של המסורת היהודית ומנהגיה גם אם אינם שומרי מצוות. קיום כל המצוות או חלקן ואפילו אי קיומן כלל אינם "תְּנַאי קַּבָּלָה" לחיק המורשת היהודית. האובססיה לטפח את השסע בין דתיים לבין חילונים בשקר יסודה וניזונה מקבוצות קיצוניות בשני הצדדים, ולצערי מצליחה לזרוע איבה מיותרת בינינו.

נכון, אין עוד צורך לקושש עצים ולחכך בחזקה שתי אבנים זו בזו כדי להבעיר אש, לחיצת כפתור קלה תעשה את העבודה במקומנו. הקשר ההדוק בין מצוות הדת והתפילות לבין מנהגי המסורת אכן מרתיע רבים מלהתקרב ליהדות ואפילו להתרחק ממנה. כדאי לדעת, היהדות איננה רק דת היא גם (ואולי בעיקר) מסורת מפוארת בת 3000 שנה ויותר, מורשת תרבותית ומעיין חכמה בלתי נדלה. בעת הזאת, עומדת על הפרק שאלת "הַזֶּהוּת הַיְּהוּדִית" בלב ולא מידת "הַהִזְדַּהוּת הַדָּתִית" בפועל. המסורת היהודית היא החיבור היחיד ביננו.

נתן גרינולד, עורך ומחבר סדרת "המדריך היהודי" - רעיון של סובלנות ולא רק ספר!