banner

מה אתם יודעים על "הַיָּמִים הַנּוֹרָאִים"?

פורסם 21.08.2017


"יְמֵי חֶשְׁבּוֹן הַנֶּפֶשׁ" במסורת היהודית מתחילים כבר בתחילתו של חוֹדֶשׁ אֱלוּל, האחרון בלוח השנה העברי ומסתיימים למחרת "שִׂמְחַת תּוֹרָה". מנהגיו המרתקים של החודש נפתחים באמירת "הַסְּלִיחוֹת" בשעות הלילה הקטנות, ובין המשכימים קום תמצאו גם יהודים המגדירים עצמם חילונים. במסורת נאמר כי בְּחוֹדֶשׁ אֱלוּל יורד הקדוש- ברוך- הוא ממקום מושבו במרומים, ומעורר את בניו יושבי תבל להתבונן במעשיהם לקראת "יְמֵי הַדִּין".

רֹאשׁ הַשָּׁנָה הנחוג בא' וב' תשרי פותח רשמית את  "חוֹדֶשׁ הַחַגִים הַיְּהוּדִי" ובמרכזו עומדות "תְּקִיעוֹת הַשּׁוֹפָר" מהם בוקעים ניצוצות קדושה החודרים ללב האדם. שני ימי ראש השנה כלולים במניין "עֲשֶׂרֶת יְמֵי הַתְּשׁוּבָה", ימים מיוחדים אלה מבטאים את הרעיון הנשגב המאפשר לכל יהודי "לִפְתּוֹחַ דַּף חָדָשׁ" לקראת השנה החדשה. יוֹם הַכִּיפּוּרִים נועל את עשרת ימי התשובה והוא היום הקדוש ביותר לעם היהודי. בניגוד לדעה המקובלת, יום הכיפורים נמנה על "הַיָּמִים הַטּוֹבִים" במסורת ישראל למרות הצום ואווירת אימת הדין.

הַנָּבִיא יְשַׁעְיָהוּ, מגדולי נביאי ישראל אמר באחת מנבואותיו: "כִּי בֵיתִי בֵּית תְּפִילָּה יִקָּרֵא לְכָל הָעַמִּים", משמעות דבריו ברורה "בֵּית הַכְּנֶסֶת הַיְּהוּדִי" פתוח לכל אדם גם אם אינו יהודי. בראש השנה וביום הכיפורים זוכים בתי הכנסת לעדנה וספסליהם מלאים עד אפס מקום גם ביהודים שאינם מבקרים בהם דרך קבע. בתפילות "הַיָּמִים הַנּוֹרָאִים" מבקש האדם להתקרב אל בורא עולם אך אין די בכך, הצעד הראשון הוא "פִּיּוּס וּסְלִיחָה" בין כל חלקי העם. "נְקוּדַת מִפְגָּשׁ" זו מהווה הזדמנות פז לקיום הערך העליון ביהדות - "אַחְדוּת יִשְׂרָאֵל". בשעה שנופלות המחיצות ביננו הקב"ה נענה לתפילותיו של כל יהודי בנפרד.

בספר "שְׁמוֹת", פרשת "כִּי תִּשָּׂא", ל"ב, מסופר על מֹשֶׁה רַבֵּנוּ השובר בחמת זעם את "לוּחוֹת הַבְּרִית הָרִאשׁוֹנִים" כשראה את בני ישראל סוגדים לְ"עֵגֶל הַזָּהָב". על פי המסורת, עלה מֹשֶׁה רַבֵּנוּ להר סיני ביום הראשון של חוֹדֶשׁ אֱלוּל כדי לבקש רחמים מהקדוש- ברוך- הוא על החטא הנורא של עם ישראל. מֹשֶׁה רַבֵּנוּ התחנן לפני הקב"ה במשך ארבעים יום וארבעים לילה, בְּיוֹם הַכִּיפּוּרִים נענו תפילותיו וקיבל את "לוּחוֹת הַבְּרִית הַשְּׁנִיִּים". כנגד ארבעים ולילות ימים אלו נהוג להרבות בסליחות ובתחנונים עד עצם היום הזה ובסיומם מצפים גם אנו לתשובתו של הקדוש- ברוך- הוא, כנאמר בספר "בַּמִּדְבָּר", פרק י"ד, פסוק כ': "סָלַחְתִּי כִּדְבָרֶךָ!".

אווירת החרדה המלווה את "הַיָּמִים הַנּוֹרָאִים" הנקראים במסורת גם "יְמֵי הַדִּין" צרובה בתודעתו של כל יהודי ללא קשר להשקפת עולמו ודרך חייו. בימים אלו ניתן להכיר את המקורות, ערכי הליבה היהודיים ומסורת אבותינו הקדומים. פיוטי התפילות המרגשים, המאכלים סמליים והמנהגים הססגוניים חדרו ללבבות רבים. שיתוף הילדים מעניק לימי הקדושה היהודים ממד משפחתי מיוחד במינו. 

"מַסַּע הַהִתְעוֹרְרוּת הַשְּׁנָתִי" במסורת היהודית מתחיל כבר בְּעֶרֶב חוֹדֶשׁ אֱלוּל ומטרתו לאותת לאדם שהגיע הזמן לערוך "חֶשְׁבּוֹן נֶּפֶשׁ". מסע ההתעוררות היהודי אֵינוֹ בהכרח דתי, ראוי לכל אדם לבדוק את מעשיו בשנה העומדת להסתיים ולשפר דרכיו לרגל השנה החדשה. רַבִּי נַחְמָן מִבְּרֶסְלַב מסביר כיצד לנהוג: "נְהַג בִּזְהִירוּת, הַצְּמִיחָה הָרוּחָנִית חַיֶּיבֶת לְהִתְקַדֵּם לְאַט וּבְבִיטְחָה. לְעִתִּים קְרוֹבוֹת, אָנוּ מְעוּנְיָנִים לְהִשְׁתַּפֵּר וּלְשַׁפֵּר אֶת יְחָסֵינוּ בִּמְהִירוּת רַבָּה מִדַּי, וְהַתּוֹצָאָה - תִּסְכּוּל וּמְבוּכָה". סימני ההיכר הבולטים של חוֹדֶשׁ אֱלוּל הם: אמירת "הַסְּלִיחוֹת" בלילה וּ"תְקִיעַת הַשּׁוֹפָר" בסיום תפילת הבוקר. תקיעות השופר מכריזות על פתיחת "יְמֵי הַסְּלִיחוֹת" ותקיעת השופר כעבור ארבעים יום, בְּמוֹצָאֵי יוֹם הַכִּפּוּרִים מכריזה על סיום "יְמֵי הַדִּין".

שִׁינּוּיִים בַּתְּפִילּוֹת: סדר התפילות והמנהגים הרגילים במהלך כל ימות השנה משתנים באחת בתחילת חוֹדֶשׁ אֱלוּל, ובבתי הכנסת מרגישים כבר את אווירת "הַיָּמִים הַנּוֹרָאִים". במסורת היהודית, ארבעים הימים והלילות שבהם התפלל מֹשֶׁה רַבֵּנוּ על הר סיני הפכו לסמל המזוהה ביותר של ארבעים "יְמֵי הָרָצוֹן וְהַסְּלִיחָה" גם לדורות הבאים, מדוע? חז"ל מסבירים בלשונם הציורית מהם מנהגי "חֹדֶשׁ הַסְּלִיחוֹת", ומה מיוחד דווקא בימים אלו:

"מֵרֹאשׁ חֹדֶשׁ אֱלוּל עַד אַחַר יוֹם הַכִּפּוּרִים הֵמָּה יְמֵי רָצוֹן. וְאַף עַל פִּי כִּי בְּכָל הַשָּׁנָה הַקָּדוֹשׁ-בָּרוּךְ-הוּא מְקַבֵּל תְּשׁוּבָה מִן הַשָּׁבִים אֵלָיו בְּלֵב שָׁלֵם. מִכָּל מָקוֹם יָמִים אֵלּוּ מוּבְחָרִים יוֹתֵר וּמְזוּמָּנִים לִתְשׁוּבָה לִהְיוֹתָם יְמֵי רַחֲמִים וִימֵי רָצוֹן כִּי בְּרֹאשׁ חֹדֶשׁ אֱלוּל, עָלָה מֹשֶׁה אֶל הַר סִינַי לְקַבֵּל לוּחוֹת שְׁנִיּיּם, וְנִשְׁתַּהָה שָׁם אַרְבָּעִים יוֹם, וְיָרַד בַּעֲשָֹרָה בְּתִשְׁרֵי, שֶׁהָיָה אָז גְּמַר כַּפָּרָה. וּמִן אָז הוּקְדְּשׁוּ יָמִים אֵלּוּ לִימֵי רָצוֹן, וְיוֹם עֲשִׂירִי בְּתִשְׁרֵי לְיוֹם הַכִּפּוּרִים".

תְּקִיעוֹת שׁוֹפָר מַקְדִּימוֹת: במסורת היהודית, מציינים את ראשי החודשים העבריים ביום אחד או ביומיים. החל מהיום השני של רֹאשׁ חֹדֶשׁ אֱלוּל תוקעים בשופר כל יום בסיום תפילת "שַׁחֲרִית" עד לערב ראש השנה, חז"ל מסבירים מהי מטרת התקיעות:

"נוֹהֲגִין לִתְקוֹעַ שׁוֹפָר בְּחֹדֶשׁ זֶה. וּמַתְחִילִים בְּיוֹם ב' שֶׁל רֹאשׁ חֹדֶשׁ וְתוֹקְעִים בְּכָל יוֹם לְאַחַר תְּפִילַּת שַׁחֲרִית 'תְּקִיעָה שְׁבָרִים, תְּרוּעָה, תְּקִיעָה', וְטַעַם הַתְּקִיעוֹת בְּחֹדֶשׁ זֶה, כְּדֵי לְעוֹרֵר אֶת הָעָם לִתְשׁוּבָה, כִּי כֵן הוּא הַטֶּבַע שֶׁל הַשּׁוֹפָר לְעוֹרֵר וּלְהַחְרִיד, כְּמוֹ שֶׁאָמַר הַכָּתוּב: "אִם יִתָּקַע שׁוֹפָר בָּעִיר וְעָם לֹא יֶחֱרָדוּ".

הַמִּזְמוֹר עִם הָרְמָזִים: החל מהיום השני של ראש חודש אלול ועד ליום "שִׂמְחַת תּוֹרָה", אומרים בסיום תפילות "שַׁחֲרִית" וְ"עַרְבִית" מזמור כ"ז מספר "תְּהִילִּים": "לְדָוִד ה' אוֹרִי וְיִשְׁעִי". במזמור זה נרמזים "חַגֵי תִּשְׁרֵי", כמוסבר במדרש חז"ל: "וְהוּא עַל פִּי הַמִּדְרָשׁ: 'ה' אוֹרִי' - בְּרֹאשׁ  הַשָּׁנָה. 'וְיִשְׁעִי' - בְּיוֹם הַכִּפּוּרִים. 'כִּי יִצְפְּנֵנִי בְּסוּכֹּה' - רֶמֶז לְסוּכּוֹת. עוֹד נוֹהֲגִים לוֹמַר 'תְּהִילִּים' בַּצִּיבּוּר בְּכָל מָקוֹם לְפִי מִנְהָגוֹ".

בְּדִיקָה שְׁנָתִית: חז"ל ממליצים לבדוק את כַּשְׁרוּתָם של תשמישי הקדושה בחודש אלול במסגרת ההכנות לשנה החדשה, כנאמר: "אַנְשֵׁי מַעֲשֶׂה נוֹהֲגִים לִבְדֹּק בְּחֹדֶשׁ זֶּה תְּפִילִּין וּמְזוּזוֹת שֶׁלָּהֶן. וְכָל אֲשֶׁר יִמָּצֵא שָׁם בֶּדֶק בִּשְׁאָר מִצְוֹת - יְתַקְּנוֹ".

מָה מַשְׁמָעוּת הַמִּילָה נוֹרָא?: המילה "נוֹרָא" מבטאת במקורות את תחושת הפחד והאימה האוחזת באדם מפני "בֵּית דִּין שֶׁל מַעֲלָה" החורץ גורלו בימים הנוראים. לדוגמא, המילה "נוֹרָא" מופיעה בספר "תְּהִילִּים", מ"ז: "כִּי ה' עֶלְיוֹן נוֹרָא מֶלֶךְ גָּדוֹל עַל כָּל הָאָרֶץ", ואילו בספר "שׁוֹפְטִים", י"ג, פסוק ו', נאמר כך: "וּמַרְאֵהוּ כְּמַרְאֵה מַלְאַךְ הָאֱלֹהִים נוֹרָא מְאֹד".

מִמָּתַי וְעַד מָתַי?: במסורת היהודית, "הַיָמִים הַנוֹרָאִים" הוא שמם של הימים לפני ואחרי רֹאשׁ הַשָּׁנָה. יש האומרים כי רַק שני ראש השנה ויום הכיפורים הם "הַיָמִים הַנוֹרָאִים", יש הסוברים כי כֹּל עשרת הימים מראש השנה ליום הכיפורים הם "הַיָּמִים הַנּוֹרָאִים", ואחרים כוללים גַּם את שלושים ימי אמירת "הַסְּלִיחוֹת". 

(מתוך ספר "הימים הנוראים")