banner

מָהֵן "צְפִירָה, גְנִיחוֹת וִילָלוֹת"?

פורסם 10.09.2017


הַשֵּׁם וְהַצְּלִיל: תקיעות השופר "תְּקִיעָה, שְׁבָרִים, תְּרוּעָה" נקראות בפי חז"ל לפי צליליהן:

צְפִירָה: בעלת צליל אחד ישר, ארוך וממושך המוכרת בשם "תְּקִיעָה".

גְנִיחוֹת: כוללות שלוש תקיעות קצרות, שוות, איטיות ורצופות המוכרות בשם "שְׁבָרִים".

יְלָלוֹת: כוללות תשע תקיעות קצרות, שוות, מהירות ורצופות המוכרות בשם "תְּרוּעָה". 

קְבוּצוֹת וּסְדָרוֹת: בסדר תקיעות השופר שלוש קבוצות: בקבוצה הראשונה "תְּקִיעָה, שְׁבָרִים, תְּרוּעָה, תְּקִיעָה", וכתובה בסידורי התפילה בראשי תיבות אלו "תשר"ת". בקבוצה השנייה "תְּקִיעָה, שְׁבָרִים, תְּקִיעָה" וכתובה בראשי תיבות אלו "תש"ת". בקבוצה השלישית "תְּקִיעָה, תְּרוּעָה, תְּקִיעָה", וכתובה בראשי תיבות אלו "תר"ת". שלושת הקבוצות מהוות סדרת תקיעות רצופה אחת ובסיומה תוקעים תקיעה אחת ממושכת הנקראת "תְּקִיעָה גְּדוֹלָה". לפני תפילת "מוּסָף" ובמהלך חזרת שליח הציבור תוקעים את כל הסדרה מספר פעמים, סדר התקיעות מופיע במחזורי התפילה על פי מנהג עדתכם.

מִתֵּשַׁע לְמֵאָה תְּקִיעוֹת: על פי הכתוב בַּתּוֹרָה, סדר התקיעות בראש השנה כולל רק "תֵּשַׁע קוֹלוֹת" (תקיעות), אך על פי חַכְמֵי הַתַּלְמוּד סדר התקיעות בשני ימי החג כולל "שְׁלֹשִׁים קוֹלוֹת". במהלך הדורות התפתחו מנהגים רבים, בקהילות אשכנז ובמנהג ירושלים תוקעים "שְׁלֹשִׁים קוֹלוֹת" לפני תפילת "מוּסָף", בחזרת שליח הציבור עוד "שְׁלֹשִׁים קוֹלוֹת", בסיום התפילה עוד "עֶשֶׂר קוֹלוֹת" ובסך הכל: "מֵאָה קוֹלוֹת".

מֵאָה וְאַחַת תְּקִיעוֹת: ברוב עדות המזרח ותימן מוסיפים עוד תקיעה לסדר התקיעות בכל אחד מימי ראש השנה. מקור המנהג מחכמי "תְּקוּפַת הַגְּאוֹנִים" של יהדות בבל, בין המאות 11-7 לספירה. הטעם למנהג הוא הַמַּלְאָךְ מִיכָאֵל הממונה על בטחונו של עם ישראל, המילה "מִיכָאֵל" שווה בגימטריה 101, ולכן מוסיפים עוד תקיעה אחת.

הַתְּקִיעוֹת בַּתְּפִילָּה: זמני התקיעות במהלך התפילה ומנהגי העמידה והישיבה בשעת התקיעות משתנים בעדות ישראל. הסברים מפורטים וטבלת תקיעות תמצאו בספר "ימים נוראים".

עִרְבּוּב הַשָּׂטָן וְהַתְּקִיעוֹת: על פי דברי חז"ל יש לתקוע ולשמוע את "סֵדֶר הַתְּקִיעוֹת" פעמיים: פעם אחת בישיבה ופעם אחת בעמידה על מנת "לְעַרְבֵּב" את כוונת הַשָּׂטָן לקטרג על עם ישראל. רַשִּׁ"י, גדול פרשני המקרא, הסביר כי הַשָּׂטָן מתבלבל כאשר למראה עם ישראל תוקעים בשופר יותר מאשר הם מחויבים. בַּגְּמָרָא, מַסֶּכֶת "רֹאשׁ הַשָּׁנָה", נאמר כך: "לָמָּה תּוֹקְעִין בְּרֹאשׁ הַשָּׁנָה?: לָמָּה תּוֹקְעִין? רַחֲמָנָא (הַקָּבָּ"ה) אָמַר תִּקְעוּ! אֶלָּא לָמָּה מְרִיעִין? 'מְרִיעִין'? רַחֲמָנָא אָמַר: "זִכְרוֹן תְּרוּעָה"! אֶלָּא לָמָּה תּוֹקְעִין וּמְרִיעִין כְּשֶׁהֵן יוֹשְׁבִין, וְתוֹקְעִין וּמְרִיעִין כְּשֶׁהֵן עוֹמְדִין? כְּדֵי לְעַרְבֵּב הַשָּׂטָן".

לְעוֹלָם אַל יִפְתַּח אָדָם פִּיו לַשָּׂטָן: מקורו של "מַטְבֵּעַ לָשׁוֹן" מוכר ונפוץ זה בַּגְּמָרָא, מַסֶּכֶת "בְּרָכוֹת". חז"ל מסבירים את הביטוי כך, הַשָּׂטָן אינו רק יצור חיצוני ועיקר כוונת התקיעה בשופר היא לבער את "הַשָּׂטָן הַפְּנִימִי" הנמצא בלב כל אדם פנימה.

(מתוך ספר "הימים הנוראים")