banner

מה בין "שְׁמִינִי עֲצֶרֶת" לבין "שִׂמְחַת תּוֹרָה"?

פורסם 11.10.2017


ביום "שְׁמִינִי עֲצֶרֶת" מתפללים על הגשמים וביום "שִׂמְחַת תּוֹרָה" מסתיים מחזור "קְרִיאַת הַתּוֹרָה הַשְּׁנָתִי". בארץ ישראל חוגגים "חַג שְׁמִינִי עֲצֶרֶת" ואת "חַג שִׂמְחַת תּוֹרָה" באותו יום, ובחוץ לארץ מוסיפים "יוֹם טוֹב שֵׁנִי שֶׁל גָּלוּיוֹת" ולכן הם נחגגים בימים נפרדים בזה אחר זה. חגים אלו נחגגים מיד לאחר חג הסוכות אך הנם חגים עצמאיים ולכן לא יושבים בסוכה, לא נוטלים את ארבעת המינים וסדר התפילות משתנה. "חַג שִׂמְחַת תּוֹרָה" כבש לבבות רבים בשל אופיו הפתוח ומנהגיו הססגונים, ואילו "חַג שְׁמִינִי עֲצֶרֶת" המוזכר בתורה נדחק לקרן זווית למרות חשיבותו הגדולה. "חוֹדֶשׁ הַחַגִים הַיְּהוּדִי" מסתיים בשמחה גדולה אך בציפיה לשנה ברוכת גשמים.

עַל מָה חוֹגְגִים בִּ"שְׁמִינִי עֲצֶרֶת"?: בספר "בַּמִּדְבָּר" פרק כ"ט, פסוק ל"ה, נאמר: "בַּיּוֹם הַשְּׁמִינִי, עֲצֶרֶת תִּהְיֶה לָכֶם, כָּל מְלֶאכֶת עֲבֹדָה לֹא תַעֲשׂוּ". יום חג זה מציין במסורת היהודית את תחילת עונת הגשמים, ולכן אומרים את "תְפִילַּת הַגֶּשֶׁם" ומבקשים מהקדוש- ברוך- הוא שנה ברוכה. בחג "שְּׁמִינִי עֲצֶרֶת" החל מתפילת "הַעֲמִידָה שֶׁל מוּסָף"- מתחילים לומר פסוק זה: "מַשִׁיב הָרוּחַ וּמוֹרִיד הַגֶּשֶׁם" אשר מופיע בברכת "מֵחַיֶּה הַמֵּתִים". 

עַל מָה חוֹגְגִים בְּ"שִׂמְחַת תּוֹרָה"?: ספר התורה הוא הספר המקודש ביותר במסורת היהודית ולדעת רבים רק בזכותו שמר עם ישראל על צביונו היהודי לאורך כל הדורות, כנאמר: "יוֹתֵר מֵאֲשֶׁר שָׁמַר עַם יִשְׂרָאֵל עַל הַתּוֹרָה, שָׁמְרָה הַתּוֹרָה עַל עַם יִשְׂרָאֵל". התורה מכונה בלשון חז"ל "הַתּוֹרָה שֶׁבִּכְתָב" וכוללת חמישה ספרים- "חֲמִישָׁה חוּמְשֵׁי תּוֹרָה". כל אחד מהם נקרא "חוּמַש" מפני שהוא מהווה "חֲמִישִׁית" מהתורה, וכל "חוּמַש" נקרא על שם המילה הראשונה או השניה בה הוא נפתח.   

לְהַתְחִיל מִבְּרֵאשִׁית: בכל שנה עברית קוראים את ספר התורה מתחילתו ועד סופו, ובכל שבת קוראים פרשה אחת ולעתים שתיים. ביום "שִׂמְחַת תּוֹרָה" מסיימים את קריאת "סֵפֶר הַתּוֹרָה" ובו ביום מתחילים את קריאתו מחדש, וכך נוהגים: קוראים את פרשת "וְזֹאת הַבְּרָכָה" המסיימת את "סֵפֶר דְּבָרִים" הוא האחרון בספר התורה, ומתחילים בפרשת "בְּרֵאשִׁית" הפותחת את "סֵפֶר בְּרֵאשִׁית" הוא הראשון בתורה.

הַקָּפוֹת, דְּגָלִים וַעֲלִיּוֹת לַתּוֹרָה: במוקד החגיגות בערב החג ולמחרתו עומדות "שֶׁבַע הַקָּפוֹת", וכל מתפללי בית הכנסת מתכבדים בנשיאת "סֵפֶר הַתּוֹרָה" בהקפות אלו. בבוקר החג מזמינים את כֹּל המתפללים (מעל גיל 13) להתכבד גם "בָּעֲלִיָּה לַתּוֹרָה". במנהג יהודי מרגש זה הראוי לאימוץ, יוצאים "גַּבָּאֵי בֵּית הַכְּנֶסֶת" לרחוב ומזמינים עוברים ושבים לעלות לתורה. במנהג מימים עברו ההולך ונעלם לצערי, מנופפים כל הילדים בהתלהבות עם "דִגְלֵי שִׂמְחַת תּוֹרָה" שבידיהם. דגלי קרטון אלו מעוטרים בפסוקים ידועים בצבעי זהב וכסף, ובחלקם היה גם מעין "אָרוֹן קוֹדֶשׁ נִפְתַּח".

תְּפִילָּה מְעוֹרֶבֶת לְיוֹם אֶחָד: רק ביום "שִׂמְחַת תּוֹרָה" נוהגים להסיר את המחיצות המפרידות בין "עֶזְרַת הַנָּשִׁים" לבין בית הכנסת עצמו בו מותרת כניסה רק לגברים. בזמן ההקפות נכנסות הנשים לבית הכנסת ומנשקות גם הן את ספרי התורה, נציין כי האווירה בבית הכנסת משוחררת וחופשית מהרגיל כביטוי לשמחה הגדולה.

מַהוּ "טֶקֶס הַהַקָּפוֹת"?: מוציאים את כָּל ספרי התורה וְכָל מתפלל גם "כּוֹהֵן", "לֵוִי" וְ"יִשְׂרָאֵל" מבאי בית הכנסת כפי שנהוג בסדר העליות לתורה. בכל הקפה מקיפים את הבימה מספר פעמים בשירה ובריקודים והציבור מנשק את ספרי התורה. תזכורת, יש להקפיד שספר התורה לֹא יישמט ויפול ולכן מצמידים לזקנים מלווים צעירים, לעתים מתחלפים נושאי ספר התורה גם באמצע ההקפה.

הַקָּפוֹת שְׁנִיּוֹת וְהֲזָעַת יֶתֶר: במוצאי "שִׂמְחַת תּוֹרָה" נערכות ברחבי הארץ "הַקָּפוֹת שְׁנִיּוֹת" בהשתתפות אלפים רבים. על פי המסורת, בכוחן של הקפות אלו לשנות את גזר דינו של האדם לטובה וזאת בתנאי שירקוד עם ספר התורה עד שכל גופו ינטוף זֵיעָה. עוצמת האקסטזה "בַּהַקָּפוֹת הַשְּׁנִיּוֹת" הנערכות בישיבות ברחבי הארץ עולה על כל דמיון. דבוקת החוגגים נעה במעגלי ריקוד ובמרכזם מונפים ספרי התורה אל על, בגרונות ניחרים משירה נמשכות ההקפות עד אור הבוקר.המושג "הֲזָעַת יֶתֶר" מיושם הלכה למעשה, את ספרי התורה עוטפים בשכבות רבות של "נַיְלוֹן נִצְמָד" כדי שהקלף לא ינזק מהלחות, ועל הריצפה מפזרים גרגירי "מֶלַח גַּס" מחשש להחלקה.

(מתוך ספר "ימי החג")