banner

ט"ו בשבט הגיע!

פורסם 29.01.2018


כִּי הָאָדָם עֵץ הַשָּׂדֶה

יוֹם חֲמִשָּׁה עָשָׂר בִּשְׁבָט נקבע במסורת היהודית לְ"רֹאשׁ הַשָּׁנָה לְאִילָנוֹת". לחג חקלאי זה משמעות הלכתית לאילן ופירותיו, לאדם ולצומח ולחילופי עונות השנה. הָעֵץ נברא ביום השלישי לבריאת העולם, עוד בטרם נברא הָאָדָם. המילים: אִילָן, עֵץ, שֹׁרֶשׁ, עָנָף, וְחֹטֶר, מופיעות בתנ"ך כדימויים לסמלים הנשגבים ביותר ביהדות, לדוגמא: הַתּוֹרָה נמשלה "לְעֵץ חַיִּים", על הַצַּדִּיק נאמר בִּ"תְהִילִּים": "צַדִּיק כַּתָּמָר יִפְרָח כְּאֶרֶז בַּלְּבָנוֹן יִשְׂגֶּה". הַנָּבִיא יְשַׁעְיָהוּ מתאר את הַמָּשִׁיחַ במילים אלה: "וְיָצָא חֹטֶר מִגֵּזַע יִשָׁי וְנֵצֶר מִשָּׁרָשָׁיו יִפְרֶה". במרוצת הדורות התווספו לְ"ט"וּ בִּשְׁבָט" מנהגים ומסורות רבות.

דְּרִישָׁה מוּצְדֶּקֶת: לפניכם "מַשָּׂא וּמַתָּן" מרתק בין האילנות לבין הקדוש- ברוך-הוא, בו מבקשים העצים חג משלהם: "רָאוּ שֶׁנִּתָּן רֹאשׁ הַשָּׁנָה לִבְנֵי אָדָם, וְאָמְרוּ (הָאִילָנוֹת): כָּתוּב בַּתּוֹרָה 'כִּי הָאָדָם עֵץ הַשָּׂדֶה', נִמְשָׁל הָאָדָם לָעֵץ וְהָעֵץ לָאָדָם, וְאִם כָּךְ מָה אָדָם יֵשׁ לוֹ רֹאשׁ הַשָּׁנָה, אַף עֵץ בְּדִין הוּא שֶׁיִּהְיֶה לוֹ רֹאשׁ הַשָּׁנָה. וְכֵיוָן שֶׁדִּבְּרוּ אִילָנוֹת דְּבָרִים שֶׁל טַעַם, נִתְקַבְּלוּ דִּבְרֵיהֶם, וְאָמְרוּ לָהֶם: "בְּאֵיזֶה חֹדֶשׁ נִקְבַּע רֹאשׁ הַשָּׁנָה שֶׁלָּכֶם? הֵשִׁיבוּ הָאִילָנוֹת: כֵּיוָן שֶׁאֲנַחְנוּ צְרִיכִים לַמַּיִם קִּבְעוּהוּ בִּשְׁבָט, שֶׁמַּזָּלוֹ דְּלִי שֶׁהוּא יְסוֹד הַמַּיִם". ("הֵיימָן הַיְרוּשַׁלְמִי")

מדוע חוגגים ט"ו בשבט דווקא כאשר העצים ערומים? 

בעיצומו של החורף האילנות אינם במיטבם, הילדים עטורים בזרי פרחים אך ענפי העצים ערומים ונאבקים ברוח – כך חוגגים יום הולדת?! נמתין לאביב, העצים ילבלבו במלוא הדרם וְיֵרָאוּ חגיגיים יותר. במסורת היהודית, ראש השנה לאילן איננו כלל בט"ו בשבט, בְּמַסֶּכֶת "רֹאשׁ הַשָּׁנָה", נאמר: "הָעוֹלָם נִדּוֹן עַל פֵּרוֹת הָאִילָן בַּעֲצֶרֶת (חַג שֵׁנִי שֶׁל סוּכּוֹת)". אם כך, מדוע בכל זאת חוגגים את "רֹאשׁ הַשָּׁנָה לְאִילָנוֹת" דווקא בט"ו בשבט?

בט"ו בשבט האילנות התרוקנו לגמרי מֵהָאוֹר וְהַחַיּוּת שקיבלו בט"ו בשבט שעבר, אך בו ביום הם מקבלים מֵחָדָשׁ את הניצוץ שמחייה אותם ומצמיח את פירותיהם בשנה החדשה. טבע האדם לשמוח רק שמניחים לפניו את "הַמּוּצָר הַמּוּגְמָר" אך בתחילת התהליך הוא מתקשה לשמוח גם אם בסופו ייהנה ממנו. המסורת היהודית מלמדת אותנו לשמוח בפוטנציאל הגלום באילן עוד בטרם ננעץ שיניים בפירותיו הטעימים. בט"ו בשבט מתחיל האילן בתהליך התחדשותו הפלאי... הפירות יגיעו אל דאגה!

במאה ה- 16 תיקנו הַמְּקוּבָּלִים בִּצְפַת את "סֵדֶר לֵיל שִׂמְחַת הָאִילָנוֹת", מנהג זה התחבב על יהודים רבים והפך לחלק בלתי נפרד מִטּ"וּ בִּשְׁבָט. עורכים שולחן ופורשים ועליו מפה לבנה, מקשטים אותו בפרחים ומניחים עליו נרות דולקים. סביב מגשים עמוסים בפירות ובקבוקי יין, נוהגים ללמוד על הלכות האילן ולקרוא מהתנ"ך סיפורים הקשורים לעצים, לאדם ומה שביניהם.

בְּ"סֵדֶר ט"וּ בִּשְׁבָט" מניחים על השולחן פירות רבים, יש הנוהגים להניח שְׁלֹשִׁים סוגי פירות, ויש כאלה הנוהגים להניח מֵאָה סוגי פירות, מאכלים ומשקאות!

מִלָּבָן לְאָדוֹם: נהוג לשתות ארבע כוסות יין כמנהג "לֵיל הַסֵּדֶר" בפסח, וללמוד על "הַמִּצְווֹת הַתְּלוּיוֹת בְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל". יש הנוהגים לשתות את ארבע כוסות היין לפי עונות השנה. לכוס הראשונה מוזגים יַיִן לָבָן המסמל את הַחוֹרֶף, לכוס שנייה מוסיפים קצת יַיִן אָדוֹם המסמל את הַסְתָיו, לכוס השלישית מוזגים יַיִן אָדוֹם עם מעט יַיִן לָבָן המסמל את הַאָבִיב, והכוס הרביעית כולה יַיִן אָדוֹם המסמל את הַקַּיִץ הַלּוֹהֵט.

מנהג נטיעת האילנות דַּוְקָא בְּט"וּ בִּשְׁבָט הנו חדש יחסית, תחילתו בשנת תרמ"ד (1884), בה ניטעו בִּיסוֹד הַמַּעֲלָה כְּ- 1,500 אִילָנוֹת.  הפיכת המנהג למסורת היא פרי יוזמתו של הָרַב זְאֵב יַעֲבֵץ שהיה סופר, היסטוריון ומחנך. הוא יצא בראש תלמידיו מבית הספר בְּזִכְרוֹן יַעֲקֹב, לנטיעות חגיגיות בט"ו בשבט בשנת תר"ן (1890). מנהג הנטיעות אֵינוֹ דתי בעיקרו, אך הוא מבוסס על עקרונות בעלי ערכים "דָּתִיִים- יְהוּדִיִּם" עתיקי יומין.

מנהג נטיעת העצים בט"ו בשבט הביא את "כְּנֶסֶת יִשְׂרָאֵל" לאמץ את יום ט"ו בשבט כְּיוֹם הוּלַּדְתָּהּ.

ט"ו בשבט שמח לכולם "כִּי הָאָדָם עֵץ הַשָּׂדֶה"!

נתן גרינולד, מרצה ומחבר סדרת "המדריך היהודי"