banner

המנורה, לשון הרע ומה שביניהם?

פורסם 01.06.2018


השבת יקראו בבתי הכנסת ואפשר גם בבית את פרשת "בהעלותך" מספר במדבר. פרשת השבוע נפתחת בהוראתו של הקדוש-ברוך-הוא לאהרון הכהן, להדליק בכל יום ויום את מנורת הזהב שעמדה בבית המקדש: "בהעלותך את הנרות אל מול פני המנורה יאירו שבעת הנרות". התורה מוסיפה לנו פרט אחד נוסף ומעניין. כלומר, במרכז המנורה האיר הקנה המרכזי וששת הקנים הנוספים– שלושה מכל צד היו  צריכים לפנות כלפי הקנה המרכזי. נשאלת השאלה, מה מייצגים ששת הקנים ומדוע קיימת חשיבות כה רבה להפנייתם כלפי הקנה המרכזי?

חלק מפרשני המקרא מסבירים כך: ששת הקנים הקיצוניים מסמלים את ששת תחומי המדע הקיימים בעולם המודרני: רפואה, פיזיקה, מתימטיקה, אומנות, פסיכולוגיה וסוציולוגיה  שהם ששת התחומים העיקריים בעולם האקדמי היום. קשה לתאר את חיינו לולא הייתה האנושות חוקרת, מתמחה ומפתחת כל אחד מן התחומים הללו, לא היינו מסוגלים לעשות דברים רבים, למשל: איך יכולנו לטפל בחולים ולהציל חיי אדם בלי הרפואה המודרנית? איך יכולנו לטוס מיבשה ליבשה? איך היו נראים חיינו ללא האינטרנט והרשתות החברתיות? אני באופן אישי הייתי מוותר על השעבוד לדת החדשה, ועוד ועוד.

מנורת שבעת הקנים מאפשרת לנו לעצור, להתבונן במשמעות חיינו ולהבין מה ההבדל בין דעת למוסר?

בתיאור המיוחד של המנורה התורה מחדשת לנו יסוד נפלא במסורת היהודית. האנושות איננה יכולה להתנהל ולהתבסס רק על ששת קני המנורה המסמלים את הידע שהיא רוכשת עם הזמן. אם כל הידע שנצבר לא יופנה כלפי הבסיס המרכזי והחשוב באמת כלפי הקנה האמצעי של המנורה המייצג את העולם הרוחני, ערכים אנושיים ומסורת ישראל - הרי שכל הידע שיירכש יהיה חסר תועלת ואפילו גרוע מכך, הוא עלול להפוך להרסני ביותר כלפי העולם כולו.

ניקח לדוגמא את יוון העתיקה שהייתה פעם אימפריה אדירה. היוונים קידמו בעולם העתיק את מושגי היופי והאסתטיקה, האופנה, סעודות הפאר, המוזיקה, האומנות, האתלטיקה, הספורט ועולם הבידור. וזה עוד לא הכל היוונים תרמו תרומה מכרעת גם בעולם האקדמי, הם היו המתקדמים והמתוחכמים ביותר בתחומים החשובים, ואף הצליחו להוסיף תיאוריות חיוניות לעולם המדע כולו. מדוע לא שרדה האימפריה היוונית העתיקה לאורך זמן? מדוע היא נכחדה לחלוטין לאחר כמה מאות שנים בלבד? היסטוריונים רבים מסבירים שהחברה היוונית נהרסה דווקא בגלל העולם המוסרי הרעוע שלה: תאוות שלטון ובצע, חמדנות וקמצנות כרסמו בחברה היוונית עד שנעלמה כליל מן העולםהמסקנה היא ברורה: כאשר רק הידע קיים ללא עולם ערכים מוסריים ורוחניים הדרך לאבדון קצרה ומהירה. ההיסטוריה לימדה אותנו שהאסונות הקשים ביותר שקרו לאנושות כולה התרחשו שקני המנורה לא הופנו לעמוד המרכזי.

הדוגמא המזעזעת ביותר היא כמובן גרמניה הנאצית. כולנו יודעים שגרמניה הייתה המובילה בתחום האקדמיה, התרבות והמוסר החברתי. אך לאן כל זה הגיעו? בוועידה המפורסמת בעיר וואנזה הוחלט על "הפתרון הסופי" להשמדת יהודי העולם, תשעה מתוך 13 המשתתפים באותה ועידה היו בעלי תואר שלישי! ישבו שם בעלי המוחות היצירתיים והאינטלקטואלים ביותר בכל העולם כולו. ועדיין, תוך מעשה מזעזע של הונאה ושקרים עצמיים, הם הצליחו להמיר את מושג ה"מוסר" לתופעה של רוע מוחלט ובלתי נתפס. הייתה זו טכנולוגיה נטולת רוחניות, נטולת צלם אלוהים. היה בה ידע רב ללא מוסר ערכים חוכמה.

המנורה היא הזרקור הרוחני והמוסרי של עם ישראל, האור הבוקע מששת קני המנורה אינו מספיק ללא האור העולה מהקנה המרכזי. האור המיוחד מהקנה המרכזי מלמד אותנו  שבשום מקרה אסור לנו לגנוב, לרצוח ולחמוד. מושגי המותר והאסור אינם נתונים למשא ולמתן, ואינם תלויים בידע שיש לנו גדול ככל שיהיה. עלינו להיות אנשים טובים, מוסריים, ערכיים ונדיבים בלי קשר למצב הכלכלי או האישי שלנו. יש רק מוסר אנושי מוחלט אחד שלא נובע מידע.

פרשת השבוע מסתיימת בחטאה של מרים הנביאה שבה הנסתר עולה על הגלוי והיא כל כך אקטואלית לימנו אנו וכך נאמר: "וַתְּדַבֵּר מִרְיָם וְאַהֲרֹן בְּמֹשֶׁה, עַל אֹדוֹת הָאִישָּׁה הַכֻּשִׁית אֲשֶׁר לָקָח:  כִּי אִישָּׁה כֻשִׁית לָקָח. וַיֹּאמְרוּ, הֲרַק אַךְ-בְּמֹשֶׁה דִּבֶּר השם הֲלֹא, גַּם בָּנוּ דִבֵּר וַיִּשְׁמַע השם". מה אמרה מרים לאחיה הבכור אהרון? מה היה חטאה? התורה לא מגלה לנו אך חז"ל שופכים מעט אור על המעשה. ראשית, האישה הכושית היא ציפורה אשתו של משה, מה פירוש הכינוי "כושית"?

לא אביא את כל הפרשנויות אך אזכיר את רש"י גדול פרשני המקרא: לא מדובר על אישה שצבע עורה כהה אלא שהייתה אישה יפה ולכן נקראת כושית כפי שכולם מודים ביופייה כשם שכולם מודים בשחרותו של כושי. המילה "כושית" בגימטריא שווה לצמד המילים "יפת מראה" = 736 מוזמנים לבדוק.

במה חטאה מרים אחות משה גדולת נביאות ישראל? התורה אומרת כך: "וַתְּדַבֵּר מִרְיָם וְאַהֲרֹן בְּמֹשֶׁה, עַל אֹדוֹת הָאִישָּׁה הַכֻּשִׁית אֲשֶׁר לָקָח". חז"ל מסבירים כך: מרים הבחינה שציפורה אינה מתקשטת ועונדת תכשיטים כמקובל אצל כל הנשים ומכאן הסיקה שמשה פרש מקיום יחסי מין איתה לצורך פרייה ורבייה. מרים שאלה את ציפורה מה לך שאינך מתקשטת? ענתה לה ציפורה: אין אחיך משה מקפיד בדבר. מרים סיפרה את הדבר לאהרון אחיה ועל זה הם דיברו. ממשיכה התורה ומספרת:  "וַיֹּאמֶר אלוהים פִּתְאֹם אֶל מֹשֶׁה וְאֶל אַהֲרֹן וְאֶל מִרְיָם צְאוּ שְׁלָשְׁתְּכֶם אֶל-אֹהֶל מוֹעֵד. וַיֵּצְאוּ שְׁלָשְׁתָּם. וַיֵּרֶד יְהוָה בְּעַמּוּד עָנָן וַיַּעֲמֹד פֶּתַח הָאֹהֶל וַיִּקְרָא אַהֲרֹן וּמִרְיָם וַיֵּצְאוּ שְׁנֵיהֶם. וַיֹּאמֶר מַדּוּעַ לֹא יְרֵאתֶם, לְדַבֵּר בְּעַבְדִּי בְמֹשֶׁה. וַיִּיחַר אַף אלוהים בָּם, וַיֵּלַךְ".

על מה כעס כל כך הקדוש- ברוך-הוא? ברור מעל לכל ספק, שאין מדובר כאן באופן הנחות, הזול והגס של חטא לשון הרע – הרי מרים דיברה אמת. וכאן בדיוק טמונה הסכנה אסור לרכל אפילו בדבר אמת! התורה מקדישה 17 פסוקים שלמים ללמדנו על חשיבות הסיפור והיא מנצלת את האירוע המצער לחינוכו של העם, לזעזעו וללמדו את הסכנות הנוראות הטמונות בחטאי הלשון.

" וְהֶעָנָן סָר מֵעַל הָאֹהֶל וְהִנֵּה מִרְיָם מְצֹרַעַת כַּשָּׁלֶג". שבעה ימים הייתה מרים האישה הדגולה מצורעת כשלג, נודתה והורחקה ממחנה ישראל עד חלוף צרעתה. היה זה רגע קשה בחיי שלושת גדולי האומה משה, אהרון ומרים. משה מתפלל לקדוש-ברוך-הוא שיירפא את מרים וכך נאמר: "וַיִּצְעַק מֹשֶׁה אֶל אלוהים לֵאמֹר:  אֵל, נָא רְפָא נָא לָהּ."

כשם שעלינו לזכור את חטא מרים ועונשה כך עלינו לזכור את תפילת משה על אחותו מרים שהייתה בת חמש מילים בלבד: "אֵל, נָא רְפָא נָא לָהּ." אותו משה התפלל לקדוש-ברוך-הוא שיסלח לעם ישראל אחרי חטא העגל במשך 40 יום ולילה. מדוע משה קיצר כל כך בתפילתו על אחותו, שימו לב לתשובת חז"ל: "שלא יהיו ישראל אומרים מפני שהיא אחותו הוא עומד הרבה בתפילה".

המסורת היהודית מדגישה את האיסורים החמורים ברכילות ולשון הרע אך כיום לשונם של רבים "קלה על ההדק" ויש שהפכו זאת למקצוע. פגיעת "לְשׁוֹן הָרַע" באדם אינה גורמת למותו הפיזי אך כל עולמו חָרֵב עליו, לא אחת עוצמת העלבון והבושה עלולה להיות גם קטלנית ומביאה את האדם לשלוח יד בנפשו. "הַחָפֶץ חַיִּים", רַבִּי יִשְׂרָאֵל מֵאִיר הַכֹּהֵן (כַּגַּן), אמר כך: "הָאָדָם עוֹשֶׂה בִּלְשׁוֹנוֹ יוֹתֵר מִמָּה שֶׁעוֹשֶׂה בְּחַרְבוֹ". 

שבת שלום, נתי גרינולד – מרצה ומחבר סדרת הספרים "המדריך היהודי".