בפרשת השבוע מסופר על חטאם של משה רבינו ושל אחיו אהרון הנקרא בלשון המקרא "מֵי מְרִיבָה", וכך נאמר: "וַיְדַבֵּר אלוהים אֶל מֹשֶׁה לֵּאמֹר. קַח אֶת הַמַּטֶּה וְהַקְהֵל אֶת הָעֵדָה אַתָּה וְאַהֲרֹן אָחִיךָ, וְדִבַּרְתֶּם אֶל הַסֶּלַע לְעֵינֵיהֶם וְנָתַן מֵימָיו וְהוֹצֵאתָ לָהֶם מַיִם מִן הַסֶּלַע וְהִשְׁקִיתָ אֶת הָעֵדָה וְאֶת בְּעִירָם. וַיִּיקַּח מֹשֶׁה אֶת הַמַּטֶּה כַּאֲשֶׁר צִיוָּהוּ. וַיַּקְהִילוּ מֹשֶׁה וְאַהֲרֹן אֶת הַקָּהָל אֶל פְּנֵי הַסֶּלַע. וַיֹּאמֶר לָהֶם שִׁמְעוּ נָא הַמֹּרִים הֲמִן הַסֶּלַע הַזֶּה נוֹצִיא לָכֶם מָיִם".

לכאורה משה מקיים את דברי אלוהים אך שימו לב להמשך המעשה: "וַיָּרֶם מֹשֶׁה אֶת יָדוֹ וַיַּךְ אֶת הַסֶּלַע בְּמַטֵּהוּ פַּעֲמָיִם וַיֵּצְאוּ מַיִם רַבִּים וַתֵּשְׁתְּ הָעֵדָה וּבְעִירָם". במקום לדבר אל הסלע, משה היכה במטהו על הסלע פעמיים. בניגוד למקובל היום לא היה כאן טיוח ולא העברת האשמה לשין גימל, נהפוך הוא. העונש החמור שלא לומר מוגזם ולא מידתי הגיע מיד, בלי דחיות והשלמות חקירה: "וַיֹּאמֶר אלוהים אֶל מֹשֶׁה וְאֶל אַהֲרֹן יַעַן לֹא הֶאֱמַנְתֶּם בִּי לְהַקְדִּישֵׁנִי לְעֵינֵי בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לָכֵן, לֹא תָבִיאוּ אֶת הַקָּהָל הַזֶּה אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר נָתַתִּי לָהֶם".

ואכן פרשני המקרא התקשו להסביר את העונש החמור שהוטל על משה ואהרון עתירי הזכויות, במה בסך הכל חטאו? במקום לדבר אל הסלע היכו על הסלע, קצת פרופורציות. לא אזכיר כאן את כל הפרשניות אך אין ספק שההקפדה היתרה של הקדוש-ברו-הוא עם משה ואהרון ראויה לדוגמא, דווקא בגלל מעמדם הבכיר נענשו קשות – ללא משוא פנים וללא הנחות. יש האומרים כי חטאם היה כישלון חינוכי כלפי העם. חז"ל ראו בסלע מעין יצור חי וקשה חינוך, על המחנך משה הוטלה משימה רבת אחריות לכוון את הצעיר לדרך הנכונה. כידוע, האמצעים המובילים למטרה זו משתנים בהתאם לגיל החניך. המכות על הסלע מתאימות בנסיבות מיוחדות לילד קטן שאינו מבין שפה אחרת אבל את המבוגר יש לשכנע בדיבור, אורך רוח וסבלנות. מחנך המשתמש במכה במקום מילה מחטיא את מטרת החינוך, וזה על פי המדרש היה חטאו של משה.

רוצים לדעת עוד? להאזנה לתכנית המלאה היכנסו לעמוד "תכניות רדיו" באתר זה