ט"ו באב הקדום היה "חַג הַשִּׁידּוּכִים הַיְּהוּדִי" ובנות ישראל יצאו לרקוד בכרמים בבגד לבן כרמז לבגד הכלה כדי למצוא להן זיווג מתאים. הבחורים הפנויים יצאו בעקבותיהן למצוא את בחירת לבם: "מִי שֶׁאֵין לוֹ אִישָּׁה נִפְנָה לְשָׁם". אז כמו היום הבנות הבליטו את מעלותיהן והצניעו חסרונותיהן וכך מסופר: "וּמָה הֵן אוֹמְרוֹת?:

יְפֵהפִיּוֹת שֶׁבָּהֶן אוֹמְרוֹת: תְּנוּ עֵינֵיכֶם בְּיוֹפִי שֶׁאֵין אִישָּׁה אֶלָּא לְיוֹפִי.

מְיוּחָסוֹת שֶׁבָּהֶן אוֹמְרוֹת: תְּנוּ עֵינֵיכֶם בַּמִּשְׁפָּחָה, לְפִי שֶׁאֵין אִישָּׁה אֶלָּא לְבָנִים.

עֲשִׁירוֹת שֶׁבָּהֶן אוֹמְרוֹת: תְּנוּ עֵינֵיכֶם בְּבַעֲלֵי מָמוֹן.

בֵּינוֹנִיּוֹת, וַעֲנִיּוֹת וּמְכוֹעָרוֹת שֶׁבָּהֶן אוֹמְרוֹת: קְחוּ אוֹתִי לְשֵׁם שָׁמַיִם, וּבִלְבַד שֶׁתְּעַטְּרוּנוּ בִּזְהוּבִים". כלומר, קחו אותי לאישה רק לשם קיום המצווה.

אז מה החלטתם? בואו לגלות את מנהגי המסורת בשפה ידידותית, בהסברים מעשיים ואיורים מרהיבים, בהדפסה מהודרת ובלי הטפה לחזרה בתשובה!