banner

"אֶת הֶעָנִי עִמָּךְ"

פורסם 01.02.2019


השבת קוראים את פרשת "משפטים" מספר "שמות" העוסקת בצדק חברתי, חוקי עבדות, רצח, יחס לגרים וגם בהלוואות לעניים. בפרק כ"ב, פסוק כ"ד, נאמר: "אִם כֶּסֶף תַּלְוֶה אֶת עַמִּי, אֶת הֶעָנִי עִמָּךְ לֹא תִהְיֶה לוֹ כְּנוֹשֶׁה". התורה אינה מוסיפה מילים ללא צורך, מדוע הוסיפה את המילים "אֶת הֶעָנִי עִמָּךְ" למצוות ההלוואה? מדוע המלווה צריך לדמיין כאילו הוא העני - ילווה כסף לעני ויצא ידי חובת המצווה.

במציאות חיינו רבים נזקקים להלוואות והדברים שנכתבו לפני אלפי שנים ראויים לתשומת לב גם היום. חז"ל מסבירים את תוספת המילים "אֶת הֶעָנִי עִמָּךְ" כך: אם יש לך כסף יותר ממה שאתה צריך לעצמך, מתן הלוואה לעני איננה מהכסף המגיע לך אלא מהחלק המגיע לעני. יתר-על-כן, אל תתנשא עליו, כנאמר: "לֹא תִהְיֶה לוֹ כְּנוֹשֶׁה". התורה מלמדת שהמלווה העשיר צריך לדעת כי הממון הרב שנצבר לו יותר מצרכיו - אינו שלו כלל והוא משמש רק "גבאי צדקה".

"הקונה עבד עברי קנה אדון לעצמו".

 משמעות הדברים היא שלא רק שתנאי העבד משתווים לאלו של האדון אלא שיתכן שתנאי העבד יהיו עדיפים על פני אלו של אדוניו. כך שלעומד מן הצד נראה שהעבד הוא האדון, ואילו האדון הוא עבדו. לדוגמה, לפעמים אין לאדון אלא כר אחד בלבד. מי יזכה לשכב על כר יחיד זה? אם האדון ישכב על הכר - מבטל הוא את ציווי התורה "כי טוב לו עמך" שהרי תנאי העבד גרועים משלו. אם תאמר שיניחו את הכר ולא ישכבו עליו - הרי זו מידת סדום. נמצא שבמקרה זה האפשרות היחידה היא שהאדון ישכב ללא כר ואילו העבד יתרווח על הכר היחיד. לכן, אין כל הגזמה במה שקבעו חז"ל "הקונה עבד עברי, כאילו קנה אדון לעצמו!"

שבת שלום!

נתן גרינולד, מרצה ומחבר סדרת הספרים "המדריך היהודי"