banner

כל מה שרציתם לדעת על תשעה באב?

פורסם 09.08.2019


על פי לוח השנה העברי, מחר ביום שבת חל צום תשעה באב. במקרים בהם תשעה באב חל ביום שבת או ביום חמישי בשבוע, נִדְחָה הצום ומנהגיו לְמוֹצָאֵי שַׁבָּת בשל קדושת השבת. יום שבת במקרים אלו הוא גם עֶרֶב תִּשְׁעָה בְּאָב ונוהגים באופן שונה מהרגיל.

בתשעה באב החל במוצאי שבת "הַסְעוּדָּה הַמָּפְסֶּקֶת" היא בעצם "הַסְעוּדָּה הַשְּׁלִישִׁית" של יום השבת. לכן מותר לאכול בסעודה בשר, לשתות יין ומותר לאכול יותר מתבשיל אחד כנהוג בסעודה המפסקת לפני הצום מפני שאֵין נוהגים אבלות בשבת, כנאמר במקורות: "תִּשְׁעָה בְּאָב שֶׁחַל בַּשַׁבָּת וְנִדְחָה לְאֶחָד בַּשַׁבָּת, אוֹכְלִים בַּשַׁבָּת בָּשָׂר וְשׁוֹתִים יָיִן. וַאֲפִילּוּ בִּסְעוּדָה שְׁלִישִׁית מֻתָּר בַּכֹּל, אַךְ לֹא יֵשֵׁב אָז בִּסְעוּדַת חֲבֵרִים כַּנָּהוּג בַּסְּעוּדָה הַמָּפְסֶּקֶת לִפְנֵי הַצּוֹם".

מחליפים את הַפָּרוֹכֶת המכסה את ארון הקודש כְּאוֹת אֵבֶל או מסירים אותה בכלל. בתִּשְׁעָה בְּאָב שֶׁחָל בַּשַׁבָּת יֵשׁ לְהַחְמִיר שֶׁלֹּא לִלְמֹד כִּי אִם דְבָרִים הַמֻּתָּרִים לִלְמֹד בְּתִשְׁעָה בְּאָב. מחליפים את בגדי השבת ואת הנעליים רק אחרי צאת השבת מפני כבוד השבת. מאחרים את תפילת עַרְבִית כדי לאפשר לציבור להחליף בגדים בבית אחרי צאת הכוכבים ולשוב לבית הכנסת. עורכים הַבְדָּלָה חֶלְקִית - מבדילים על הנר בלבד ומברכים "בּוֹרֵא מְאוֹרֵי הָאֵשׁ", ללא בְּשָׂמִים וללא יַיִן ודוחים  את הברכות על הבשמים והיין למוצאי תשעה באב.

אִיסּוּרֵי תִּשְׁעָה בְּאָב וְיוֹם הַכִּפּוּרִים כוללים חמישה דברים ואלו הם: "אֲכִילָה וּשְׁתִיָּה, רְחִיצָה, סִיכָּה" (רחצה לטיפוח או הנאה), "נְעִילַת הַסַּנְדָּל" (איסור על נעילת נעלי עור) וְ"תַשְׁמִישׁ הַמִּטָּה" (קיום יחסי מין). מאחר וְתִשְׁעָה בְּאָב הנו החמור בְּצוֹמוֹת הָאֵבֶל נוהגים בו כמו בְּיוֹם הַכִּיפּוּרִים אך הסיבות לעינויי הגוף שונות: ביום הכיפורים שהוא "מִדִּין תּוֹרָה" מתענים משום "קְדוּשָּׁה וְכָּפָּרָה". בתשעה באב שהוא "מִתַּקַּנָת חֲכָמִים" מתענים משום "אֲבֵלוּת".

מִנְהָגֵי הָאֲבֵלוּת הסמליים בתשעה באב מפתיעים בחלקם, לדוגמא כך מתארים חז"ל כיצד יש לשנות את "הֶרְגֵּלֶי הַשֵּׁינָה" הקבועים שלנו: "יֵשׁ לָאָדָם לְהִצְטַעֵר בְּעִנְיַין מִשְׁכָּבוֹ שֶׁאִם רָגִיל לִשְׁכַּב עַל שְׁנֵי כָּרִים, יִשְׁכַּב עַתָּה עַל אֶחָד. וְיֵשׁ נוֹהֲגִים לִשְׁכַּב בְּלֵיל תִּשְׁעָה בְּאָב עַל הָאָרֶץ וְלשים אֶבֶן תַּחַת הרֹאשׁ". ועוד...

דוגמאות נוספות: אין יושבים על כיסא עד אחרי חֲצוֹת הַיּוֹם בתשעה באב, אָסוּר לִשְׁאוֹל בִּשְׁלוֹם חֲבֵרוֹ וַאֲפִילּוּ לוֹמַר צַפְרָא טָבָא בֹּקֶר טוֹב. עֲבוֹדָה בְּתִשְׁעָה בְּאָב נוֹהֲגִים שֶׁכָּל מְלָאכָה שֶׁיֵּשׁ בָּהּ שִׁהוּי קְצָת אֲסוּרה בַּלַּיְלָה וּבַיּוֹם עַד הַצָּהֳרַיִם. לפניכם הלכה מעניינת לציבור המעשנים: עִשּׁוּן טַבַּק יֵשׁ אוֹסְרִים עישון במשך כל הצום, וְיֵשׁ מַתִּירִים לְאַחַר חֲצוֹת הַיּוֹם בְּצִנְעָא בְּתוֹךְ בֵּיתוֹ".

צום תשעה באב נמשך כ- 25 שעות והוא נחלתו הבלעדית של ציבור שומרי המצוות. כמה מילים על הַחוֹלִים וְצוֹם תִשְׁעָה בְּאָב, יש חולים שרוצים להתייעץ עם הרופא האם מותר להם לצום ואיזו כמות מותר להם לאכול ולשתות, ואחרים מעדיפים להתייעץ גם עם רב שבקי בפרטים ההלכתיים. לעתים, חולים וזקנים מסרבים להוראות הרופאים לאכול ולשתות ביום הצום. מצד אחד כתוב בתורה: "וְעִנִּיתֶם אֶת נַפְשֹׁותֵיכֶם", ומצד שני כתוב: "וְנִשְׁמַרְתֶּם מְאֹד לְנַפְשֹׁותֵיכֶם", כיצד יש לנהוג במקרים אלו?

המסורת היהודית על כל פלגיה אוסרת באופן מוחלט על חולים שהתירו להם לאכול, להחמיר על עצמם ולצום. זהו ציווי מפורש מהתורה "שֶׁאֵין לְאַבֵּד עַצְמוֹ לָדַעַת", כנאמר בספר "בְרֵאשִׁית": "אַךְ אֶת דִּמְכֶם לְנַפְשֹׁותֵיכֶם אֶדְרֹשׁ". חולים המגלים התנגדות לאכול ביום הצום, יש לאלצם לאכול ואפילו בכפייה. על חולים הרוצים לצום מְסִבּוֹת דָּתִיוֹת, נאמר ביהדות כי: "זאת חָסִידוּת שֶׁל שְׁטוּת".

על ערך החיים במסורת היהודית כתב הָרַמְבָּ"ם בספרו "הֲלָכוֹת שְׁמִירַת נֶפֶשׁ" בלשון נחרצת: "וְהַתּוֹרָה הִקְפִּידָה עַל נְפָשׁוֹת יִשְׂרָאֵל בֵּין רְשָׁעִים בֵּין צַדִּיקִים". הָרַמְבָּ"ם קבע את הכלל המסכם את נושא חשוב זה: "וְחַי בָּהֶם וְלֹא שֶׁיָּמוּת בָּהֶם, שֶׁלֹּא יוּכַל לָבוֹא בְּשׁוּם עִנְיָן לִידֵי מִתַּת יִשְׂרָאֵל".

לפניכם מספר כללים: "אֲפִילּוּ מעֻבָּרוֹת וּמֵנִיקוֹת אַף עַל פִּי שֶׁמִּצְטַעֲרוֹת הַרְבֵּה, צְרִיכוֹת לְהַשְׁלִים הַתַּעֲנִית.  אֲבָל חוֹלֶה אַף עַל פִּי שֶׁאֵין בּוֹ סַכָּנָה יֵשׁ לְהָקֵל שֶׁלֹּא יַשְׁלִים הַתַּעֲנִית רַק יִתְעַנֶּה אֵיזֶה שָׁעוֹת". על החולים הפטורים מהצום לאכול ולשתות במידה מועטה ובצנעה, כנאמר: "וְאֵלּוּ שֶׁצְּרִיכִים לֶאֱכֹל בְּתִשְׁעָה בְּאָב, לֹא יִתְעַנְּגוּ בְּמַאֲכָלִים, אֶלָּא בִּכְדֵי צֹורֶךְ בְּרִיאוּת הַגּוּף".

יום תשעה באב הוא יוֹם לְלֹא לִמּוּד תּוֹרָה ואסור ללמוד: תּוֹרָה, נְבִיאִים וּכְתוּבִים, מִשְׁנָה, מִדְרָשׁ, גְּמָרָא, הֲלָכָה וְאַגָּדָה. זאת מפני שלימוד תורה משמח את האדם. לעומת זאת, מותר ללמוד דְבָרִים שֶׁמַּעֲצִיבִים אֶת לב האדם, חז"ל מפרטים את נושאי הלימוד המותרים: "בְּסֵפֶר יִרְמִיָּה בַּדְּבָרִים הָרָעִים שֶׁבּוֹ, וְכֵן מֻתָּר לִלְמֹוד בְּסֵפֶר אִיּוֹב, וּמִדְרַשׁ אֵיכָה...".

במסורת היהודית מנהגים רבים המסמלים את האבל, ובהם: עוטפים את ספר התורה בְּמַפִּית שְׁחוֹרָה או קושרים לה סְרָטִים שֶׁחֹרִים. לא מַגְבִּיהִים את ספר התורה לפני ציבור המתפללים. קוראים בתורה בפינה צדדית בבית הכנסת ולא על בִּימַת הַקְּרִיאָה הרגילה במרכז בית הכנסת. הקינות הנאמרות בתשעה באב עוסקות בחורבן בתי המקדש, בבקשות לרחמים ובתפילה לבניינה המחודש של ירושלים. אחת הקינות המוכרות ביותר נפתחת בפסוקים: "צִיּוֹן הֲלֹא תִשְׁאֲלִי לִשְׁלוֹם אֲסִירַיִךְ, דּוֹרְשֵׁי שְׁלוֹמֵךְ וְהֵם יֶתֶר עֲדָרָיִךְ: מִיָּם וּמִזְרָח וּמִצָּפוֹן וְתֵימָן שְׁלוֹם רָחוֹק וְקָרוֹב שְׂאִי מִכֹּל עֲבָרָיִךְ לִבְכּוֹת עֱנוּתֵךְ אֲנִי תַנִּים וְעֵת אֶחֱלֹום שִׁיבַת שְׁבוּתֵך אֲנִי כִינּוֹר לְשִׁירָיִךְ". 

בשנים האחרונות מתרבים המפגשים בין חילוניים לבין דתיים ביום תשעה באב, לאמירת "הַקִּינוֹת" וקריאת "מְגִילַּת אֵיכָה". מפגשים מבורכים אלה נועדו לקרב את הלבבות, למצוא מכנה משותף לאומי, ולבנות גשר בין חילונים לבין דתיים. במסגרת המפגשים המשותפים מתקיימים דיונים פתוחים עם רבנים ואנשי ספר ורוח חילוניים. ערבי תשעה באב מיוחדים אלו נערכים במקומות שונים ברחבי הארץ וצברו תאוצה רבה, באווירה של סובלנות הדדית מציינים בתשעה באב את הגורל המשותף לכל יהודי בלי קשר להשקפת עולמו. ממליץ לכם בחום!

צום תִּשְׁעָה בְּאָב בִּזְמַנֵּנוּ לאחר תקומת מדינת ישראל ובניין ירושלים היו קולות בקרב חוגים דתיים מסוימים לעדכן את הצום ומנהגיו באופן אקטואלי. היו קולות שקראו להוסיף גם "קִּינוֹת" לזכר הנרצחים בידי הנאצים בשואה. ביצוע תכנית ההתנתקות כמה ימים אחרי צום תשעה באב שנת תשס"ה, אוגוסט 2005 גרם לקרעים ומחלוקות בעם. היו שרצו לקשור את צום תשעה באב גם "לְגֵרוּשׁ יְהוּדִים בִּידֵי יְהוּדִים" מגוש קטיף ומצפון השומרון. קולות אלו גררו מחלוקות גם בציבור הדתי-לאומי, אשר בחלקו רואה את התנתקות כתשעה באב מודרני.

לאחר רצח יצחק רבין זיכרונו לברכה ובעקבותיו החלה פעילות משותפת כדי לקדם דיאלוג בין דתיים לחילונים תחת הכותרת: 'הַלַּיְלָה לֹא לוֹמְדִים תּוֹרָה', כי אין לומדים תורה בתשעה באב. בתשעה באב נערכים טקסים משותפים לציון הצום, קוראים את מְגִילַּת אֵיכָה לציבור החילוני ולעולים חדשים. בערב תשעה באב נערכים מפגשים תחת הכותרת תִּשְׁעָה בְּאָב בְּסִגְנוֹן אַחֵר ומטרתם לחבר את הציבור החילוני ליום האבל הלאומי באמצעות השכול והאבל האישיים.

חוֹק תִּשְׁעָה בְּאָב בִּמְדִינַת יִשְׂרָאֵל נחקק בשנת תשנ"ח 1977 במדינת ישראל וכך נקבע: חוֹק אִסּוּר פְּתִיחַת בָּתֵּי עִינּוּגִים בְּתִשְׁעָה בְּאָב. חוק עזר זה מאפשר לרשויות המקומיות לאסור על פתיחת בתי קפה, מסעדות, בתי קולנוע ומקומות בילוי בליל תשעה באב. נושא זה הוא  וִיכּוּחַ עִם זָקָן תרתי משמע ועמד לדיון בין דתיים לבין חילוניים שלא הרגישו שייכות לתשעה באב. במרבית הרשויות המקומיות והעיריות אסורה פעילות בתי עינוגים ומסעדות בערב תשעה באב.

לפי ההלכה היהודית אֵין לעבוד ביום תשעה באב לפחות עד צהרי היום. כל מקומות העבודה במגזר הציבורי והבנקים סגורים בדרך כלל, ובחלק ממקומות העבודה תשעה באב הוא יום חופשה מרוכזת לעובדים. במקומות אחרים הונהג יום בחירה, אשר בו רשאי כל אחד להחליט אם לעבוד או לא לעבוד ביום זה.

לפניכם ציטוט של אישיות ידועה: "לֹא אֶשְׁכַּח לֹא אוּכַל לִשְׁכֹּוחַ אֶת יוֹם הַחוּרְבָּן הַיּוֹם הָאָיּוֹם מִכָּל הַיָּמִים יוֹם גּוֹרָלֵנוּ". ציטוט זה נשמע כמו עוד ציטוט מפיו של אישיות רבנית זו או אחרת אך לא כך הדבר. הרקע לציטוט זה קרה ביום תשעה באב בשנת 1934 ודווקא ביום זה יצאו מדריכי מַחֲנוֹת הָעוֹלִים שהייתה תנועת הנוער של אחדות העבודה למחנה קיץ ביער בן שמן.

בֶּרְל כָּצַנֵלְסוֹן ממנהיגי תנועת העבודה זעם על העיתוי והתבטא במילים חריפות כנגד קיום המחנה בתשעה באב. בֶּרְל כָּצַנֵלְסוֹן ראה בכך רדידות חינוכית וחוסר אחריות תרבותית כלפי מסורת ישראל ולכן אמר: "לֹא אֶשְׁכַּח, לֹא אוּכַל לִשְׁכֹּוחַ אֶת יוֹם הַחֻורְבָּן - הַיּוֹם הָאָיּוֹם מִכָּל הַיָּמִים יוֹם גּוֹרָלֵנוּ".    

במשך אלפיים שנות גלות ישראל עברה ירושלים מלחמות קשות, והשלטון על העיר קדושה עבר מיד ליד פעמים רבות. ירושלים נחרבה ונבנתה פעמים רבות לאורך ההיסטוריה, רק קיר אחד נותר כצוק איתן- הַכֹּותֶל הַמַּעֲרָבִי שריד בית המקדש הוא הַקִּיר שֶׁאֵינוֹ חָרֵב לְעוֹלָם.  

לאחר שחרור הכותל התפתחה מסורת מבורכת, בליל תשעה באב נוהרים רבבות יהודים חרדים, דתיים וחילוניים מכל רחבי הארץ לרחבת הכותל המערבי. שמיעת מגילת "אֵיכָה" ואמירת "הַקִּינוֹת" מסמלים את אחדות ישראל, בניגוד למחלוקות ושנאת חינם שהביאו לחורבן. בתנועות הנוער הדתי- לאומי מקיימים "צְעָדַת אֵבֶל" לילית מסביב ועל חומות העיר העתיקה.

קריאת מְגִילָּת אֵיכָה עומדת במרכז צום תשעה באב, מה הָרֶקַע לִכְתִיבַת הַמְּגִילָּה? בתקופת בית המקדש הראשון מָלַךְ יְהוֹיָקִים בֶּן יֹאשִׁיָּהוּ מֶלֶךְ יְהוּדָה שחטא והחטיא את העם היושב בציון. הקדוש-ברוך-הוא רצה שהעם ישוב מדרכו הרעה כדי לבטל את גזירת החורבן וציווה על יִרְמְיָהוּ הנביא לשלוח מסר: קַח לְךָ מְגִלַּת סֵפֶר וְכָתַבְתּ אֵת כָּל הַדְּבָרִים אֲשֶׁר דִּבַּרְתִּי אֵלֶיךָ עַל יִשְׂרָאֵל וְעַל יְהוּדָה, אוּלַי יִשְׁמְעוּ אֵת כָּל הָרָעָה אֲשֶׁר אָנֹכִי חֹשֵׁב לַעֲשׂוֹת לָהֶם לְמַעַן יָשׁוּבוּ אִישׁ מִדַּרְכּוֹ הָרָעָה וְסָלַחְתִּי לַעֲוֹונָם וּלְחַטָּאתָם".

יִרְמְיָהוּ קרא לְבָּרוּךְ בֶּן נֵרִיָּהוּ הַסּוֹפֵר לכתוב את הדברים, לכנס את העם ליום צום ולשמוע את המגילה על מנת שיחזרו בתשובה. מִיכָיְהוּ בֶן גְּמַרְיָהוּ שמע את המגילה וסיפר את תוכנה לשרי המלך, אלה וקראו לְבָּרוּךְ בֶּן נֵרִיָּהוּ הַסּוֹפֵר שייקרא את המגילה לפניהם. למשמע המגילה ביקשו השרים להשמיעה גם לַמֶּלֶךְ יְהוֹיָקִים, כאשר שמע את הפסוק הראשון במגילה "אֵיכָה יָשְׁבָה בָדָד", לא נחרד כי חשב שימשיך במלכותו. אך ששמע את הפסוק: "הָיוּ צָרֶיהָ לְרֹאשׁ", הבין כי לא ימלוך עוד, הוא רתח מזעם, קרע את המגילה ושרף אותה.

אֵיזוֹ מְגִילָּת "אֵיכָה" אָנחנוּ קּוֹראִים? על פי גרסה אחת, אחרי שֶׁיְהוֹיָקִים שרף את המגילה הקדוש-ברוך-הוא ציווה את יִרְמְיָהוּ לכתוב אותה בשנית, ולהוסיף נבואות חורבן נוספות. על פי גרסה שנייה, המגילה ששרף יְהוֹיָקִים אֵינָהּ מגילת "אֵיכָה" והמגילה שקוראים נכתבה על ידי יִרְמְיָהוּ אַחֲרֵי הַחוּרְבָּן. במגילת אֵיכָה חמישה פרקים וחלק מהפסוקים מסודרים לפי הָאָלֶף-בֵּית. במגילה תיאורים קשים על החיים מלאי הזוועות בירושלים החרבה. יושבים על הרצפה וקוראים את המגילה לאור נרות מִקְּלָף כמו בספר התורה, טעמי המקרא של מגילת אֵיכָה שונים מהטעמים הרגילים ונעימתם שקטה ועצובה כיאה לאווירת האבל.

על פי המסורת היהודית הַמָּשִׁיחַ נוֹלַד בְּתִשְׁעָה בְּאָב. עם ישראל למוד הסבל, התלאות והרדיפות שרד ושמר על צביונו אלפי שנים, כיצד? ההסבר ההיסטורי לכך קשה להבנה אך אין ספק כי לאמונה בְּבִיאָת הַמָּשִׁיחַ למרות הקשיים הרבים יש חלק נכבד בכך. חז"ל מתארים את ביאת המשיח בלשון זו : "בְּשָׁעָה שֶׁמָּלַךְ הַמָּשִׁיחַ ניגלה בָּא וְעוֹמֵד עַל הַגַּג שֶׁל בֵּית הַמִּקְדָּשׁ וְאוֹמֵר לְעַם יִשְׂרָאֵל: עָנַוִוים הִגִּיעַ זְמַן גְּאֻולַּתְכֶם! וְאִם אֵין אַתֶּם מַאֲמִינִים ראוּ בְּאוֹרִי שֶׁזָּרַח עֲלֵיכֶם". 

יש המאמינים כי הַמָּשִׁיחַ עשוי לבוא ממש בכל רגע, ואחרים סבורים כי יבוא רק בְּאַחֲרִית הַיָּמִים. יש כאלה האומרים ואני בתוכם כי עצם האמונה היומיומית בְּבִיאָת הַמָּשִׁיחַ חשובה יותר מהשאלה מתי ואיך יגיע המשיח. בַּגְּמָרָא, מַסֶּכֶת "סַנְהֶדְרִין", נאמר כך: "אֵין בֵּן דָּוִד (מָשִׁיחַ) בָּא, אֶלָּא בַּדּוֹר שֶׁכֻּלּוֹ זַכַּאי, אוֹ בַּדּוֹר שֶׁכֻּלּוֹ חייב". כלומר, הַמָּשִׁיחַ יגיע דווקא באחד משני מצבים קיצוניים אלו.

מָתַי יבוא? בְּעִתָּהּ (בִּזְמַנָּהּ) אוֹ אֲחִישֶׁנָּה! בְּיָדֵינוּ אוֹ בִּידֵי שָׁמַיִם? סביב נושא זה נכתבו פרשנויות רבות במסורת היהודית, ומקורן בספר "ישַׁעְיָהוּ", פרק סמך פסוק כ"ב: "הַקָּטֹן יִהְיֶה לָאֶלֶף וְהַצָּעִיר לְגוֹי עָצוּם אֲנִי יְהוָה בְּעִתָּהּ אֲחִישֶׁנָּה". מפסוק זה למדו חז"ל כי הַמָּשִׁיחַ יגיע בשני אופנים, כנאמר בַּגְּמָרָא: "זָכוּ- אֲחִישֶׁנָּה, לֹא זָכוּ- בְּעִתָּהּ". האופן האחד נקרא "גְּאוּלַּת בְּעִתָּהּ כלומר בִּזְמַנָּהּ" והוא אינו תלוי במעשי האדם אלא בזמן שנקבע מראש בידי הקדוש-ברוך- הוא. האופן השני נקרא "גְּאוּלַּת אֲחִישֶׁנָּה", והוא תלוי גם במעשים של האדם אשר בכוחם "לְהָחִישׁ" ולזרז את בואו של הַמָּשִׁיחַ אפילו עכשיו באופן מידי.

רבים משתמשים בביטוי הידוע "חֶבְלֵי מָּשִׁיחַ" מה פירושו? כך נקראת במסורת היהודית תְּקוּפַת הַיִּיסּוּרִים אשר קודמת לְבִּיאַת הַמָּשִׁיחַ, והיא נמשלה לְחֶבְלֵי הַלֵּידָה של האישה. לכן, תקופת הייסורים חֶבְלֵי מָּשִׁיחַ אינה מתקיימת בִּגְאוּלַּת אֲחִישֶׁנָּה. כלומר, אם נשפר את מעשינו נוכל לחסוך את תקופת הייסורים.

מִיהוּ הַמָּשִׁיחַ? הקריאה במגילת רות מגלה לנו שהמשיח הוא מִזֶּרַע דָּוִד בֵּן יִשַׁי. מכאן עולות שאלות מסקרנות למשל: מדוע נבחרה רוּת בת לעם הַמּוֹאָבִי השנוא לאם השושלת שממנה יצא מָשִׁיחַ בֵּן דָּוִד? האם לא נמצאה אישה יְהוּדִיָּיה ראויה אחת שתוכל לשאת ברחמה את זֶרַע דָּוִד הַמֶּלֶךְ? לא נעסוק בתשובות לשאלות אלה אך העובדה שהַמָּשִׁיחַ הוא דווקא מצאצאיה של הגיורת רוּת הַמּוֹאֲבִיָּיה שדבקה בחמותה נָעֳמִי – מספקת לנו חומר למחשבה.

חֲמוֹרוֹ שֶׁל מָשִׁיחַ הוא כינוי לַחֲמוֹר שעליו ירכב הַמָּשִׁיחַ בבואו לגאול את העולם. מקור הביטוי בספר "זְכַרְיָה": "הִנֵּה מַלְכֵּךְ יָבוֹא לָךְ צַדִּיק וְנוֹשָׁע הוּא עָנִי וְרֹכֵב עַל חֲמוֹר וְעַל עַיִר בֶּן אֲתֹונוֹת".  במסורת יהודית אין אזכור מפורש שֶׁחֲמוֹרוֹ שֶׁל הַמָשִׁיחַ יהיה בהכרח בְּצֶבַע לָבָן כמקובל לחשוב. בהקשר זה אומר כי במסורת מפרשים את משמעותה של המילה "חֲמוֹר" במובן "חוֹמְרִיוּת".

פירוש הביטוי "פְּנֵי הַדּוֹר כִּפְנֵי הַכֶּלֶב" הוא ירידת ערכי המוסר והכבוד ההדדי של הַדּוֹר ובעיקר של מנהיגיו שלכאורה מובילים את העם "כַּכֶּלֶב הַהוֹלֵךְ לִפְנֵי בְּעָלָיו". מקורו של "מַטְבֵּעַ לָשׁוֹן" מוכר זה הוא בַּגְּמָרָא, מַסֶּכֶת "סוֹטָה", והוא אחד ממאפייני התקופה הקודמת לְבִּיאַת הַמָּשִׁיחַ. במסורת היהודית נקראים סִימָנִים מַקְדִּימִים אלה עִקְבוֹת הַמָּשִׁיחַ, האם התיאור שאקריא לכם הולם את התקופה שבה אנו חיים? שפטו בעצמכם:

"בְּעִקְבוֹת הַמָּשִׁיחַ הָעַזּוּת (הַחוּצְפָּה) תִּרְבֶּה, וֹהַיּוקֶר יַאֲמִיר, הַגֶּפֶן תִּיתֵּן פִּרְיָהּ וְהַיַּיִן בְּיוֹקֶר, כלומר לַמְרוֹת הַשֶּׁפַע יּוקֶר הַמִּחְיָה יִגְדַּל. וְאֵין תּוֹכַחַת (אֵין מַנְהִיג מוֹכִיחַ). בֵּית וַעַד (בַּיִת הַנִּבְחָרִים) יִהְיֶה לִזְנוּת... וְחָכְמַת סוֹפְרִים תִּסְרַח, וְהָאֱמֶת תְּהֵא נֶעֱדֶרֶת. נְעָרִים פְּנֵי זְקֵנִים יַלְבִּינוּ, זְקֵנִים יַעַמְדוּ מִפְּנֵי קְטַנִּים, בֵּן מְנַוֵּל (מְקַלֵּל) אָב, בַּת קָמָה (מוֹרֶדֶת) בְּאִמָּהּ, כַּלָּה בַּחֲמוֹתָהּ, אוֹיְבֵי אִישׁ- אַנְשֵׁי בֵּיתוֹ, פְּנֵי הַדּוֹר כִּפְנֵי הַכֶּלֶב, הַבֵּן אֵינוֹ מִתְבַּיֵּישׁ מֵאָבִיו, וְעַל מַה לָּנוּ לְהִישָּׁעֵן עַל אָבִינוּ שֶׁבַּשָּׁמַיִם".

אֵיךְ נְזַהֶה אֶת הַמָּשִׁיחַ?: בספר "ישַׁעְיָהוּ", מתאר הנביא את תכונותיו הנעלות של הַמָּשִׁיחַ כאיש ירא שמים, שופט צדק ומנהיג, וכך נאמר: "וְיָצָא חֹוטֶר מִגֵּזַע יִשָׁי וְנֵצֶר מִשָּׁורָשָׁיו יִפְרֶה. וְנָחָה עָלָיו רוּחַ אלוהים רוּחַ חָכְמָה וּבִינָה, רוּחַ עֵצָה וּגְבוּרָה, רוּחַ דַּעַת. וְלֹא לְמַרְאֵה עֵינָיו יִשְׁפּוֹט וְלֹא לְמִשְׁמַע אָזְנָיו יוֹכִיחַ. וְשָׁפַט בְּצֶדֶק דַּלִּים. וְהָיָה צֶדֶק אֵזוֹר מָתְנָיו, וְהָאֱמוּנָה אֵזוֹר חֲלָצָיו". 

בֵּית הַמִּקְדָּשׁ הַשְּׁלִישִׁי יגיע יָשָׁר מֵהַשָּׁמַיִים, מיד עם ביאת המשיח יקום בֵּית הַמִּקְדָּשׁ הַשְּׁלִישִׁי. על פי המסורת בית המקדש בנוי ומוכן בשמים, ובבוא העת הקדוש-ברוך-הוא יוריד אותו בשלמותו לְהַר הַבַּיִת. לאחר חצות היום בתשעה באב מקלים בְּמִנְהָגֵי הָאֲבֵלוּת, במספר קהילות בצפון אפריקה נהגו אחר חצות היום להתחיל בהכנות ממשיות לְבִּיאַת הַמָּשִׁיחַ והתחילו בניקיון יסודי של הבית ולעתים אף לסייד אותו. לפי מסורת אבותינו, לאחר ביאת המשיח ובניית בית המקדש השלישי, יהפוך יצום תשעה  באב לְיּוֹם שִׂמְחָה.

הָרַבִּי מִלוּבַּבִיץ' אמר בדרכו המיוחדת כך: "גַּם בִּזְמַן הַחוּרְבָּן מְקוֹם הַמִּקְדָּשׁ נִשְׁאַר בִּקְדוּשָׁתוֹ. כָּךְ כָּל יְהוּדִי גַּם אִם מַצָבוֹ הָרוּחָנִי הוּא בִּבְחִינַת חוּרְבָּן הֲרֵי בְּמָּהוּתוֹ הוּא נִשְׁאַר בִּקְדוּשָׁתוֹ".

אסיים בבקשה לבניינה של ירושלים הנאמרת בתפילת "שְׁמוֹנֶה עֶשְׂרֵה" ורק בתשעה באב: "נַחֵם ה' אֱלֹ-הֵנוּ אֶת אֲבֵלֵי צִיּוֹן וְאֵת אֲבֵלֵי יְרוּשָׁלַיִם. וְאֶת הָעִיר הָאֲבֵלָה וְהַחֲרֵבָה וְהַבְּזוּיָה וְהַשּׁוֹמֵמָה. הָאֲבֵלָה מִבְּלִי בָנֶיהָ וְהַחֲרֵבָה מִמְּעוֹנוֹתֶיהָ וְהַבְּזוּיָה מִכְּבוֹדָהּ. וְהַשּׁוֹמֵמָה מֵאֵין יוֹשֵׁב... כִּי אַתָּה בָּאֵשׁ הִצַּתָּהּ. וּבָאֵשׁ אַתָּה עָתִיד לִבְנוֹתָהּ. כָּאָמוּר וַאֲנִי אֶהְיֶה לָּהּ נְאֻם אלו-הים חוֹמַת אֵשׁ סָבִיב וּלְכָבוֹד אֶהְיֶה בְּתוֹכָהּ: בָּרוּךְ אַתָּה מְנַחֵם צִיּוֹן וּבוֹנֵה יְרוּשָׁלָיִם".

שבת שלום וצום מועיל! 

נתי גרינולד, מרצה ומחבר סדרת הספרים "המדריך היהודי".