"מְגִילַּת רוּת" היא משב רוח מרענן גם לקוראים האדוקים (שאינם דתיים בהכרח) של סיפורי התנ"ך. דרמת קייץ מופלאה זו איננה סיפור מתגלגל של צירופי מקרים תמימים, עיון מעמיק במגילה מעלה לדיון סוגיות אקטואליות ובהן: ירידה מהארץ, נישואי תערובת, תהליך הגיור ופסולי החיתון, אהבת הזר וחמלה חברתית, מסירות משפחתית ונתינה אישית ועוד. במגילה שני סיפורי אהבה השזורים זה בזה: "אַהֲבַת נָשִׁים" וְ"אַהֲבַת גֶּבֶר וְאִשָּׁה". רות נחשבת לגיבורת המגילה, אך האישה "הַמּוֹשֶׁכֶת בְּחוּטִים" היא נעמי. "לֵיל הָאַהֲבָה בַּגּוֹרֶן" בין האלמן הקשיש לבין האלמנה הצעירה הניב את הצאצא הראשון בשושלת המלוכה היהודית. קריאה מהנה!

"וַיְהִי בִּימֵי שְׁפֹט הַשֹּׁפְטִים..."

מְגִילַּת מְחָאָה: סיפור המגילה התרחש בשלהי "תְּקוּפַת הַשּׁוֹפְטִים" בין המאה ה- 10 למאה ה- 13 לפני הספירה, ונכתבה בסוף תקופה זו בידי שְׁמוּאֵל הַנָּבִיא. לפי סברה אחרת, נכתבה המגילה כ- 700 שנה לאחר מכן, בתקופת "שִׁיבַת צִיּוֹן" במאה ה- 5 לפני הספירה.

נִשּׂוּאֵי תַּעֲרוֹבֶת?!: מגילת "רוּת" נכתבה כמחאה כנגד מנהיגי הדור, עֶזְרָא וּנְחֶמְיָה שהתנגדו בתוקף לנישואי תערובת, וציוו לבטל מיד את נישואי היהודים לנשים הנוכריות שהגיעו עמם מבבל. מגילת "רוּת" היא הוכחה ניצחת לכך שגם נשים נוכריות כשרות לנישואין.                              

וַיְהִי בִּימֵי שְׁפֹט הַשֹּׁפְטִים: משמעותו הפשוטה של הפסוק הפותח את המגילה היא זו: "כַּאֲשֶׁר שָׁפְטוּ הַשּׁוֹפְטִים". חז"ל פרשו את כפל הלשון "שְׁפֹט הַשֹּׁפְטִים" בדרך זו: "הַיָּמִים בָּהֶם שָׁפְטוּ אֶת הַשּׁוֹפְטִים!". תקופה זאת נמשכה כ-300 שנה, השופטים מונו בהסכמה והם פסקו בנושאי דת ומדינה. סיפור המגילה התרחש בתקופה בה לשופטים לא היתה כל סמכות שיפוטית והאמון בהם היה בשפל המדרגה. 

וַיְהִי רָעָב בָּאָרֶץ: הרעב הגדול בארץ וחוסר הוודאות הכלכלי הביא את אֱלִימֶלֶךְ ראש המשפחה "לָרֶדֶת מֵהָאֶרֶץ", כנאמר בהמשך הפסוק: "וַיֵּלֶךְ אִישׁ מִבֵּית לֶחֶם יְהוּדָה, לָגוּר בִּשְׂדֵי מוֹאָב הוּא וְאִשְׁתּוֹ וּשְׁנֵי בָנָיו". עזיבת בני המשפחה המכובדת לארץ מואב ונטישת המרכז הדתי בארץ, מעידה על חולשת האמונה של היהודים בעת ההיא.

רֶמֶז דַּק: שמותיהם של בני המשפחה אינו מקרי והוא טומן בחובו את הגורל הצפוי להם בהמשך המגילה: אֱלִימֶלֶךְ היה עשיר ומורם מעם כמו "מֶלֶךְ", אך נענש על ידי הָאֵ-ל במיתה מוקדמת בגלל נטישת עם ישראל. נָעֳמִי הייתה בעלת "נוֹעַם הֲלִיכוֹת" ובשל חסדיה הרבים זכתה לעדנה בערוב ימיה. שני הבנים מתו בגיל צעיר, האחד מַחְלוֹן מלשון המילה "מַחֲלָה", הבן השני כִּלְיוֹן, מלשון המילה "סוֹף וְכְּלַיָה".

הַחֵטְא וְעוֹנְשׁוֹ: מותו הפתאומי של אֱלִימֶלֶךְ הותיר את המשפחה חסרת אונים, נָעֳמִי האלמנה נשארה במואב עוד עשר שנים במקום לחזור מיידית לארצה. בהיעדר נשים יהודיות בסביבתם, מתחתנים שני הבנים מַחְלוֹן וְכִלְיוֹן דווקא עם עָרְפָּה וְרוּת, בנותיו של עֶגְלוֹן מֶלֶךְ מוֹאָב. נישואי תערובת הם פגיעה בערכי היהדות והאחים נענשו קשות ומתו. נָעֳמִי נותרה חסרת כל ואפילו לא יכלה לשלם עבור התכריכים לקבורת בניה, והנסיכות שהתאלמנו, עָרְפָּה וְרוּת נאלצו לשלם עבור הוצאות הקבורה של בעליהן.

כִּי הַמָּוֶת יַפְרִיד בֵּינִי וּבֵינֵךְ: בשדות מואב הולכות שלוש נשים בוכיות, נָעֳמִי מנסה לשכנע את כלותיה לחזור למולדתן, להינשא בשנית ולהקים משפחה חדשה. עָרְפָּה, מנשקת את חמותה וחוזרת, רוּת ממשיכה לדבוק בְּנָעֳמִי ואומרת כך: "הַמָּוֶת יַפְרִיד בֵּינִי וּבֵינֵךְ". משפט בלתי נשכח זה מבטא את "בְּרִית הַמָּוֶות" בין הכלה המואבייה לבין חמותה. משפט זה מוכר כיום מנוסח "שְּׁבוּעַת הַנִּשּׂוּאִין" הנוצרית בין בני הזוג.

הֲזֹאת נָעֳמִי?: נעמי ורות, לבושות בתחפושת של בגדי גברים מרופטים מפני הסכנות בדרכים מגיעות לשערי בית לחם. תושבי העיר הבחינו בשתי דמויות עלובות ושפופות קומה וכאשר זיהו את נעמי, שאלו בפליאה: "הֲזֹאת נָעֳמִי?". האלמנה שעזבה את העיר כגבירה עשירה, ענתה להן בקול רפה: "אַל תִּקְרֶאנָה לִי נָעֳמִי, קְרֶאןָ (נָה) לִי מָרָא, כִּי הֵמַר שַׁדַּי לִי מְאֹד. אֲנִי מְלֵאָה הָלַכְתִּי וְרֵיקָם הֱשִׁיבַנִי ה', לָמָּה תִקְרֶאנָה לִי נָעֳמִי וַה' עָנָה בִי, וְשַׁדַּי הֵרַע לִי".

וַתֵּהֹם כָּל הָעִיר עֲלֵיהֶן: בית לחם רחשה ביום ההוא וכל תושביה נאספו בשער העיר, ולא לכבודה של האלמנה שזה עתה שבה. נעמי ורות נכנסו לעיר בעיתוי מצמרר שלא לומר מדהים, באותה עת הובאה לקבורה אשתו של ראש העיר והשופט הנכבד בֹּעַז.

הַאִם רוּת הָיְתָה יָפָה?: הנשים היפות ביותר המוזכרות בתנ"ך היו: שָׁרָה, אֲבִיגַיִל, אֶסְתֵּר, צִפּוֹרָה וְרָחָב. רות אינה אחת מהן, האם היתה אישה יפה? מסתבר שכן, בֹּעַז האלמן הטרי מבחין בה מיד ומבקש לברר פרטים אודותיה: "וַיֹּאמֶר בֹּעַז לְנַעֲרוֹ: לְמִי הַנַּעֲרָה הַזֹּאת. וַיַּעַן הַנַּעַר וַיֹּאמַר: נַעֲרָה מוֹאֲבִיָּה הִיא, הַשָּׁבָה עִם נָעֳמִי מִשְּׂדֵי מוֹאָב".

חז"ל הסבירו כי השם רוּת מלשון המילה "רֵעוּת" ולפי הגמרא מהמילה "רְוָיָה".

עַל פְּסוּקִים וַאֲנָשִׁים: רות לא נזקקה לדיבורים רבים אך נוכחתה היתה רבת עוצמה, ובמגילה היא אומרת 11 פסוקים בלבד ונעמי 17 פסוקים. דווקא הגבר הוא הפטפטן בחבורה, בועז אומר 21 פסוקים למרות הופעתו המאוחרת בסיפור המגילה.

וְרָחַצְתְּ וָסַכְתְּ וְשַׂמְתְּ שִׂמְלוֹתַיִךְ עָלַיִךְ וְיָרַדְתְּ הַגֹּרֶן: זה הזמן להרהר שוב על דמותה של רוּת. בתחילת המגילה מצטיירת לפנינו אישה דעתנית ומסורה אשר פועלת בנחישות למען השגת מטרותיה, אך בהמשך היא מתגלה כתלותית וחסרת ביטחון עצמי. רגע לפני המפגש הגורלי בגורן הופכת נעמי לדמות החזקה במגילה, ובכישרון השמור רק לנשים היא רוקמת "מְזִימַּת פִּיתּוּי" שתבטיח לכלתה הנבוכה את השידוך המושלם.

סוֹד שֵׁשׁ הַשְׂעוֹרִים: לאחר הלילה הרומנטי, עם עלות השחר מעניק בועז לרות "שֵׁשׁ שְׂעוֹרִים" כמתנה לחמותה נעמי. "מַתְּנַת אֵרוּסִין" זו אינה רק הצהרת כוונות, "שֵׁשׁ הַשְׂעוֹרִים" אלו מרמזים גם על "שֵׁשֶׁת הַצַּדִּיקִים" העתידים לעמוד לישראל מרחמה של רות: דָּוִד, חִזְקִיָּה, יֹאשִׁיָּהוּ, חֲנָנְיָה מִישָׁאֵל וַעַזַרְיָה (אחד הם), דָּנִיּאֵל וּמֶלֶךְ הַמָּשִׁיחַ.

מַזָּל טוֹב: הזוג הטרי, בועז בן ה- 80 ורות בת ה- 40 זכה לברכת נישואין מפתיעה זו: "יִתֵּן ה' אֶת הָאִשָּׁה הֲבָאָה אֵל בֵּיתְךָ כְּרָחֵל וּכְלֵאָהּ אֲשֶׁר בָּנוּ שְׁתֵּיהֶן אֶת בֵּית יִשְׂרָאֵל". הצבתה של רוּת בשורה אחת יחד עם רָחֵל וְלֵאָה אמהות האומה, מוסברת כך: "רָחֵל וְלֵאָה הָאִמָּהוֹת שֶׁל בֵּית יִשְׂרָאֵל, וְרוּת הַאֵם שֶׁל בֵּית דָּוִד".

חַיִּים וּמָוֶת: רות יולדת בן אך שכנותיה קוראות "יוּלַּד בֵּן לְנָעֳמִי", זאת מפני שנעמי הופכת לאומנתו. ימי החסד הקצרים של רות מגיעים לקיצם, המגילה אשר התחילה במוות מסתיימת במות בועז למחרת נישואיהם. גיבורי המגילה סיימו את תפקידם והלכו לעולמם, רק רוּת אם השושלת הגיעה לזקנה מופלגת. רות זכתה לחיות בימיו של דָּוִד הַמֶּלֶךְ, הנין שהניע את סיפור כל המגילה, ואפילו חזתה בבנו שְׁלֹמֹה הַמֶּלֶךְ.

כַּלָּה בַּחֲמוֹתָהּ: כידוע לכל, יחסים טעונים אלה אינם מצטיינים בחיבה רבה, בלשון המעטה. התקופה שלפני ביאת המשיח מתאפיינת בירידת ערכי המוסר וחוסר כבוד ההדדי, ואחד מסימני תקופה זו הם "יַחֲסֵי כַּלָּה וַחֲמוֹתָהּ". דור זה מכונה בפי חז"ל "פְּנֵי הַדּוֹר כִּפְנֵי הַכֶּלֶב". רות, אֵם השושלת  "מָשִׁיחַ בֵּן דָּוִד", לא שיערה  בנפשה כי כך יקבלו את פני המשיח, בַּגְּמָרָא, מַסֶּכֶת "סוֹטָה", מובא תיאור (אקטואלי) זה:

"בְּעִקְבוֹת (לִפְנֵי) הַמָּשִׁיחַ: הָעַזּוּת תִּרְבֶּה, וְהַיּוֹקֶר יַאֲמִיר, וְחָכְמַת סוֹפְרִים תִּסְרַח, וִירֵאֵי חֵטְא יִמְאֲסוּ, וְהָאֱמֶת תְּהֵא נֶעֱדֶרֶת. נְעָרִים פְּנֵי זְקֵנִים יַלְבִּינוּ, בֵּן מְנַוֵּל אָב, בַּת קָמָה בְּאִמָּהּ, כַּלָּה בַּחֲמוֹתָהּ, אוֹיְבֵי אִישׁ אַנְשֵׁי בֵּיתוֹ, פְּנֵי הַדּוֹר כִּפְנֵי הַכֶּלֶב,   הַבֵּן אֵינוֹ מִתְבַּיֵּשׁ מֵאָבִיו, וְעַל מַה לָּנוּ לְהִשָּׁעֵן? עַל אָבִינוּ שֶׁבַּשָּׁמַיִם".

(מתוך הספר "ימי החג")  

הזמינו את ספר "ימי החג" מסדרת הספרים המאוירת "המדריך היהודי" עם כל המידע על מנהגי חגי ישראל - וקבלו חוברת צביעה ומדבקות לילדים.                                                     לרכישה מאובטחת לחצו כאן: http://bit.ly/2lPuLqq

חג שבועות שמח!

נתן גרינולד, עורך מחבר סדרת "המדריך היהודי"