banner

על אהבה ואמונה

פורסם 09.11.2020


השבת קוראים את פרשת "וירא" הרביעית בספר "בראשית" ובמרכזה עומדת "עקדת יצחק". הפסוק הפותח את המעשה הוא: "וַיַּשְׁכֵּם אַבְרָהָם בַּבֹּקֶר וַיַּחֲבֹשׁ אֶת חֲמֹרוֹ וַיִּקַּח אֶת שְׁנֵי נְעָרָיו אִתּוֹ וְאֵת יִצְחָק בְּנוֹ וַיְבַקַּע עֲצֵי עֹלָה וַיָּקָם וַיֵּלֶךְ אֶל הַמָּקוֹם אֲשֶׁר אָמַר לוֹ הָאֱלֹהִים". (בראשית כב ג)

על המילים "וַיַּשְׁכֵּם אַבְרָהָם בַּבֹּקֶר, וַיַּחֲבֹשׁ אֶת-חֲמֹרוֹ" אמר ר' שמעון בן יוחאי: "וַיַּשְׁכֵּם אַבְרָהָם בַּבֹּקֶר" ולא היו לאברהם כמה עבדים?! אלא, אהבה מקלקלת את השורה כלומר, אברהם לא היה צריך לחבוש את חמורו בעצמו, אבל אהבתו גרמה לו לעשות זאת במקום לתת את המלאכה לאחד מעבדיו. (בראשית רבא)

המילה "ויחבוש" מזכירה מאד את המושג "לכבוש". ואילו המילה "חמור" דומה מאד למילה "חומר". כאשר אברהם אבינו "חובש את חמורו", הוא למעשה כובש את יצריו החומריים כדי לשרת את הקדוש-ברוך-הוא בצורה המושלמת ביותר. כאשר אברהם הולך להר המוריה הוא משאיר מאחור את חמורו כאילו מכריז בפנינו: אני כעת משוחרר לגמרי מכל יצר גופני או חומרי.

שבת שלום ומבורך לכל עם ישראל!

נתן גרינולד, מרצה, עורך ומחבר סדרת הספרים