banner

מַהוּ "מוֹלָד הַלְּבָנָה"?

פורסם 03.04.2017


היום ומחר מציינים את ראש החודש השני בלוח השנה העברי בשנה המתחילה בחודש תשרי (כנהוג מימי בית שני) והחודש השמיני בשנה המתחילה בחודש ניסן כנהוג בימי בית ראשון). שמו המלא של החודש בפי חז"ל הוא מרחשון אך כיום נהוג לקרוא לחודש חשוון. בשם החודש "מַר־חֵשְוָן" התייחסו ל"מר" כקידומת ויש שפרשו זאת כחודש בעל טעם מר כי אין בו חג דתי.

מצוות "רֹאשׁ הַחוֹדֶשׁ" היא הראשונה שנאמרה למשה ואהרון עוד במצרים ובמסורת היהודית היא הקובעת את מועד חגי ישראל. ראש החודש היהודי נקבע על פי "מוֹלָד הַלְּבָנָה" כלומר ביום בו נראית הלבנה בפעם הראשונה לאחר שסיימה את מסלולה סביב כדור הארץ במשך 29- 30 יום. בימי קדם נקבע ראש החודש על ידי עדים שראו את מולד הלבנה. אחת הדרכים להעברת הידיעה על "מוֹלָד הַלְּבָנָה" לבית הדין בירושלים הייתה הדלקת מדורות הנקראות "מַשּׂוּאוֹת" בלשון הַמִּשְׁנָה, על ראשי ההרים. מי שראה את המדורה מרחוק, הדליק גם הוא מדורה על הר גבוה וכך עברה בשורת "מוֹלָד הַלְּבָנָה" לירושלים.

לעתים לא היו עדים שראו את המולד ותהליך העברת הידיעה על מולד הלבנה ממזרח הארץ עד לירושלים נמשך יותר מיום אחד. במקרים אלה קבע בית הדין בירושלים את ראש החודש לאחר 30 יום מראש החודש הקודם. משום כך ישנם ראשי חודשים הנחוגים יוֹם אֶחָד, וישנם ראשי חודשים הנחוגים במשך יוֹמַיִים, היום הָאַחֲרוֹן בחודש הקודם והיום הָרִאשׁוֹן בחודש הנכנס.

ברבות הימים שיבשו שונאי ישראל את דרך העברת המולד, בכך שהדליקו גם הם משואות כדי שלא ידעו את המועד האמיתי של "מוֹלָד הַלְּבָנָה". בעקבות כך נאלצו להעביר את הידיעה על ידי שליחים, אשר מפאת המרחק הגדול לא הספיקו להגיע לבית הדין בירושלים לפני החגים, ולהודיע את מועדם המדויק על פי המולד.