banner

מַהוּ "טֶקֶס מְכִירַת הֶחָמֵץ"?

פורסם 06.04.2017


מנהג מכירת החמץ מבוסס על האיסור הכפול המוזכר בספר "שְׁמוֹת": "לֹא יִמָּצֵא בְּבָתֵּיכֶם, וְלֹא יֵרָאֶה לְךָ חָמֵץ". מסיבה זו יש להוציא את כל מאכלי החמץ, הסירים וכלי האוכל מהבית וגם להעלימם מהעין. נוהגים לאחסן את "מוּצְרֵי הֶחָמֵץ" בחדר סגור בבית, בדרך זו החמץ אמנם אינו גלוי לעין אך הוא עדיין ברשותנו.

אֵיךְ מוֹכְרִים אֶת הֶחָמֵץ?: לפני חג הפסח מתקיים בבתי הכנסת "טֶקֶס מְכִירַת חָמֵץ" על ידי רב בית הכנסת. מכירת החמץ מתבצעת על ידי מטפחת המשמשת "קִנְיָין" כמקובל בטקסים יהודיים אחרים. "הַקּוֹנֶה" (הרב) מוסר את המטפחת "לַמּוֹכֵר" (האדם החפץ למכור את החמץ), "הַמּוֹכֵר" מגביה את המטפחת ומחזירה "לַקּוֹנֶה" ונותן סכום כסף (לפי רצונו) המחולק לצדקה. הרב רושם את שמו של "הַמּוֹכֵר" ואת כתובתו על טופס מיוחד המועבר למשרדי הרבנות בעיר.

מְכִירַת הֶחָמֵץ שֶׁל הַמְּדִינָה: הרבנים הראשיים לישראל מוכרים את כל החמץ של המדינה "לְגוֹי" (אדם שאינו יהודי). מזה שנים רבות נוהגים למכור את "הֶחָמֵץ שֶׁל הַמְּדִינָה" לערבי המתגורר בכפר "אַבּוּ גוֹשׁ" הסמוך לירושלים. בטקס סמלי זה מעבירים את "שְׁטָר הַמְכִירָה" המוחזר לאחר החג.