banner

"פִּרְקֵי אָבוֹת" - תּוֹרָת הַמוּסַר הַיְהוּדִי

פורסם 04.05.2017


יָפֶה תַלְמוּד תּוֹרָה עִם דֶּרֶךְ: "פִּרְקֵי אָבוֹת" נקראים גם "מַסֶּכֶת אָבוֹת", מַסֶּכֶת זאת הנה ייחודית וחריגה משאר מסכתות הַמִשְׁנָה, והיא עוסקת במוסר, מידות האדם ודרך ארץ. "מַסֶּכֶת אָבוֹת" היא התשיעית בְּ"סֵדֶר נְּזִיקִין", שהוא הסדר הרביעי בְּ"שֵׁשֶׁת סִדְרֵי הַמִשְׁנָה". כל מסכתות הַמִשְׁנָה עוסקות בהלכות ובדינים למעט "מַסֶּכֶת אָבוֹת", אשר הוסיפו לה את פרק "קִנְיָן הַתּוֹרָה" שאינו חלק מקורי ממנה. שמה של מַסֶּכֶת זאת נקבע בשל דברי המוסר שהם "אָבוֹת לְמִצְוֹת", לפי היסוד היהודי  "דֶּרֶךְ אֶרֶץ קַדְּמָה לַתּוֹרָה".

זִיכָּרוֹן וַהֲכָנָה: שורשי מנהג קריאת "מַסֶּכֶת אָבוֹת" הוא מימי "תְקוּפַת הַגְּאוֹנִים חַכְמֵי בָבֶל". רַב שַׂר שָׁלוֹם גָּאוֹן וְרַב סְעַדְיָה גָּאוֹן, הנהיגו את קריאת המסכת לְזִכְרוֹ של משה רבנו שנפטר במועד זה. טעם נוסף למנהג הוא לְהָכִין את עם ישראל מיציאת מצרים בחג הפסח ועד לקבלת התורה בחג השבועות.

"מַסֶּכֶת אָבוֹת" בִּקְהִילּוֹת הַמִּזְרָח: המסכת נקראת ונלמדת בימי שבת בתקופת הקיץ אחרי תפילת "שַׁחֲרִית" או לפני תפילת "מִנְחָה". בעדות המזרח נוהגים לקרוא את כֹּל המסכת בששת השבתות של "סְפִירַת הָעוֹמֶר", בין פָּסַח לְבֵין שָׁבוּעוֹת.

"מַסֶּכֶת אָבוֹת" בִּקְהִילּוֹת אַשְׁכְּנַז: נוהגים לקרוא את "מַסֶּכֶת אָבוֹת" אחרי תפילת "מִנְחָה". פֶּרֶק אֶחָד בכל שבת מֵחַג הַפֶּסַח ועד לְרֹאשׁ הַשָּׁנָה, ובסך הכול ארבעה מחזורים. מהשבת אחרי שִּׂמְחַת תּוֹרָה ועד לשבת לפני חַג הַפֶּסַח, אומרים בקהילות אשכנז אחרי תפילת "מִנְחָה" את  פרקי "תְּהִילִּים" הבאים: מזמור ק"ד "בָּרְכִי נַפְשִׁי, אֶת יְהוָה: יְהוָה אֱלֹהַי גָּדַלְתָּ מְּאֹד", ואת המזמור ק"כ ועד למזמור קל"ד.

מִדוֹר לְדוֹר: "מַסֶּכֶת אָבוֹת" הנה תקציר לחכמת החיים של חַכְמֵי הַמִשְׁנָה, המבטאים בה את חכמת חייהם המיוחדת. סדר הופעתם של חַכְמֵי הַמִשְׁנָה מהפרק הראשון, הנו לפי הסדר הכרונולוגי של הדורות- מתקופת אנשי "הַכְּנֶסֶת הַגְּדוֹלָה" ועד לתחילת תקופת "הַנְּשִׂיאִים". "מַסֶּכֶת אָבוֹת" כתובה בְּעִבְרִית ובה שישה פרקים, למעט שלושה קטעים הכתובים בְּאֲרַמִּית. המסכת פותחת בפרק הראשון המתאר את דרך העברתה של "הַתּוֹרָה שֶׁבְּעַל פֶּה" מדור לדור מאז משה רבנו.

פְּתִיחָה וְסִיּוּם: כל פרק נפתח במשפט מִמַסֶּכֶת "סַנְהֶדְרִין": "כָּל יִשְׂרָאֵל יֵשׁ לָהֶם חֵלֶק לָעוֹלָם הַבָּא", ומסתיים במשפט מִמַסֶּכֶת "מַכּוֹת": "רַבִּי חֲנַנְיָא בֶּן עֲקַשְׁיָא אוֹמֵר רָצָה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְזַכּוֹת אֶת יִשְׂרָאֵל, לְפִיכָךְ הִרְבָּה לָהֶם תּוֹרָה וּמִצְוֹת, שֶׁנֶּאֱמַר יְהֹוָה חָפֵץ לְמַעַן צִדְקוֹ יַגְדִּיל תּוֹרָה וְיַאְדִּיר". הטעם לכך הוא הצורך להדגיש כי הלימוד בְּ"מַסֶּכֶת אָבוֹת" נועד לְכָל אֶחָד מִיִּשְׂרָאֵל ולא רק לְתַלְמִידֵי חֲכָמִים.

מַעְיָן הַפִּתְגָמִים הַיְּהוּדִי וּזְכוּיּוֹת יוֹצְרִים

מִכָּל מְלַמְּדַי הִשְׂכַּלְתִּי: רבים מאתנו נוהגים לטבל את דבריהם או כתביהם בפתגמים ואמרות כנף, כדי לתאר באופן ציורי מסר או מצב מסוים. לא אחת אנו משתמשים בפתגמים מִ"פִּרְקֵי אָבוֹת" בשפת היום יום שלנו, מבלי לדעת את מקורם. לפניכם מספר דוגמאות  לביטויים מִ"פִּרְקֵי אָבוֹת":

1. "אִם אֵין אֲנִי לִי, מִי לִי. וּכְשֶׁאֲנִי לְעַצְמִי, מָה אֲנִי".  

2. "יָפֶה תַלְמוּד תּוֹרָה עִם דֶּרֶךְ".

3.  "וְלֹא הַבַּיְשָׁן לָמֵד, וְלֹא הַקַּפְּדָן מְלַמֵּד".                                                                                 

4.  "יְהִי כְבוֹד תַּלְמִידְךָ חָבִיב עָלֶיךָ כְּשֶׁלָּךְ".                                                                                   

5. "הַכֹּל צָפוּי, וְהָרְשׁוּת נְתוּנָה".                                                                                                     

6.  "וֶהֱוֵי זָנָב לָאֲרָיוֹת, וְאַל תְּהִי רֹאשׁ לַשּׁוּעָלִים". 

7.   "יָצָא שְׂכָרוֹ בְהֶפְסֵדוֹ". 

8.  "אֵיזֶהוּ גִבּוֹר? הַכּוֹבֵשׁ אֶת יִצְרוֹ".

9.  "אַל תִּסְתַּכֵּל בַּקַּנְקַן, אֶלָּא בַמֶּה שֶׁיֶּשׁ בּוֹ".

10. "אֵיזֶהוּ עָשִׁיר? הַשָּׂמֵחַ בְּחֶלְקוֹ".

11.  "וְאַל תָּדִין אֶת חֲבֵרָךְ עַד שֶׁתַּגִּיעַ לִמְקוֹמוֹ".

12.  "סְיָג לַחָכְמָה, שְׁתִיקָה".

אַהֲבָה תְּלוּיָה בְדָבָר: בְּ"פִּרְקֵי אָבוֹת", פרק ה' נאמר: "כָּל אַהֲבָה שֶׁהִיא תְלוּיָה בְדָבָר, בָּטֵל דָּבָר, בְּטֵלָה אַהֲבָה. וְשֶׁאֵינָהּ תְּלוּיָה בְדָבָר, אֵינָהּ בְּטֵלָה לְעוֹלָם".

אַהֲבַת דָּוִד וִיהוֹנָתָן: דוגמה מעוררת מחלוקת: "אֵיזוֹ הִיא אַהֲבָה הַתְּלוּיָה בְדָבָר, זוֹ אַהֲבַת אַמְנוֹן וְתָמָר. וְשֶׁאֵינָהּ תְּלוּיָה בְדָבָר, זוֹ אַהֲבַת דָּוִיד וִיהוֹנָתָן".

אַהֲבָה בִּשְׁלַבִּים: דוגמה יהודית נפלאה לאהבת אמת, מוסברת במצוות התורה על שלושה סוגי אהבה: וְאָהַבְתָּ לְרֵעֲךָ כָּמוֹךָ, וְאָהַבְתָּ אֶת הָגָר, וְאָהַבְתָּ אֶת ה' אֱלוֹקֶיךָ. כלומר, כדי להגיע לאהבת הקב"ה צריך קודם לאהוב את החבר ואת הגר.

מוּמְלָץ בְּחוֹם: הקריאה והלימוד בְּ"פִּרְקֵי אָבוֹת" פותחת צוהר לחכמת המוסר היהודית העתיקה, העיון בְּ"פִּרְקֵי אָבוֹת" מגלה שכוחה יפה גם היום. את הנוסח המלא של "פִּרְקֵי אָבוֹת" תמצאו בסידורי התפילה, בסוף תפילת "מִנְחָה שֶׁל שַׁבָּת".

אהבתם? שתפו!